רע"פ 6135/08 פרח סאלם נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בנצרת (פ 1253/07) בגין עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין; עבירה של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין; עבירה של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 420ו-418 לחוק העונשין ועבירה של שבועת שקר, לפי סעיף 239 לחוק העונשין.

על פי המתואר בכתב האישום, עולה כי המבקש היה בעת הרלוונטית לכתב האישום מורה בכיר בבית הספר "המשפחה הקדושה" בנצרת וכן בבית ספר "פרייר" בנצרת, ובתפקידו זה היה עובד ציבור. נטען כי בתחילת שנת 2000 פנה המבקש למוחמד ג'ית (להלן: ג'ית ) וקשר עימו קשר להונות את משרד החינוך. על פי הנטען, סיכמו השניים כי בתמורה לסך של כ-13,000 ש"ח שישלם המבקש לג'ית, האחרון יספק בתוך זמן קצר תעודה מזויפת מהאוניברסיטה הפדגוגית על שם "יאן קריאנג'ה" בעיר קישינב שבמולדובה, לפיה הנאשם סיים לימודי תואר שני, כל זאת מבלי שהנאשם יידרש למלא חובות אקדמאיות כלשהן (להלן: התעודה המזויפת ). כן עולה מכתב האישום כי עובר ליום 6.8.2001 מסר ג'ית למבקש את התעודה המזויפת באופן הנחזה להיות מיום 25.5.2001 ולהראות כאילו למד המבקש באוניברסיטה במהלך השנים 1999 ו-2001 וכי הנו בוגר תואר שני עם התמחות בפדגוגיה וחינוך גופני. כמו כן מסר ג'ית למבקש מסמכים מזויפים נוספים לרבות מסמך הנחזה להיות גיליון ציונים המראה כאילו למד המבקש את הקורסים המפורטים בו, מסמכים הנחזים להיות אישורים כאילו למד המערער באוניברסיטה הנ"ל ומסמך הנחזה להיות עבודת תיזה אותה כביכול כתב המבקש (להלן:

המסמכים הכוזבים ). עוד עולה מכתב האישום כי המבקש שילם לג'ית סך של 8,000 ש"ח בתמורה למסמכים הכוזבים והעביר לו המחאה נוספת בסך 5,000 ש"ח אותה ביטל לאחר מסירתה והתנה את העברת סכום ההמחאה לג'ית בקבלת אישור ממשרד החינוך כי התואר שקיבל שקול לתואר אקדמי ישראלי לצורך דירוג שכר. ביום 6.8.2001 הגיש המבקש למשרד החינוך, במטרה לרמות, בקשה להערכת תואר בה הצהיר בכזב כי למד באוניברסיטה הנ"ל במהלך השנים 1999-2001 (להלן: הבקשה הכוזבת ) וזאת למרות שמעולם לא למד באוניברסיטה זו. המערער צירף לבקשה הכוזבת את המסמכים הכוזבים וכן תצהיר כוזב חתום על ידי עורך דין מיום 6.8.2001 המפרט את מהלך לימודיו הלכאוריים. נטען כי בעת ביצוע מעשיו אלו, ידע המבקש כי אין הוא זכאי לתואר שני מאוניברסיטת "יאן קריאנג'ה", כי המסמכים הכוזבים הינם מסמכים מזויפים וכי תוכנו של התצהיר שקרי. על אף האמור, ניסה המבקש לקבל במרמה ממשרד החינוך הכרה בתואר השני לצורכי שכר.

בדיון שהתקיים ביום 12.7.2007 בפני בית משפט השלום הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו כתב האישום יתוקן באופן שבו תימחק עבירת קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ובטרם יישמעו הטיעונים לעונש יתקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו. עוד הוסכם בין הצדדים כי לאחר שיתקבל תסקיר שרות המבחן, המשיבה תעתור ללא קשר לאותה המלצה להרשעת הנאשם בדין ותבקש להטיל עליו עונש מאסר מותנה וקנס, וכי המבקש יטען באופן חופשי, הן באשר לשאלת הרשעתו בדין והן באשר לענישה הראויה (להלן: הסדר הטיעון ).

ביום 12.7.2007 קבע בית המשפט (כבוד השופטת י' שטרית ) כי המבקש ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, זאת על פי הודאתו, אולם בשלב זה נמנע מהרשעתו בדין נוכח הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. על כן, התיק נדחה לדיון לשם קבלת תסקיר שירות מבחן שלאחריו יטענו הצדדים לעניין שאלת ההרשעה בדין והעונש.

ביום 28.2.2008 הרשיע בית המשפט את המבקש בדין בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום המתוקן בקובעו כי לא התקיימו בעניינו של המבקש שני התנאים המצטברים הנדרשים לשם הימנעות מהרשעת אדם בדין (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישאל, פ"ד נב(3) 337 (1997) (להלן: הלכת כתב )), זאת נוכח החומרה היתרה הגלומה במעשיו במיוחד לאור מעמדו של המבקש כעובד ציבור ואיש חינוך המופקד על חינוכם של ילדי ישראל.

בית המשפט ציין כי לא נעלמו מעיניו נסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות עברו הפלילי הנקי, הזמן הניכר מאז מועד ביצוע העבירות והעובדה כי המשיבה השתהתה בהגשת כתב האישום וכן למקבץ המסמכים וההמלצות אשר הוגשו בפניו בעניינו של המבקש ותסקיר שירות המבחן אשר בא בהמלצה להטיל עליו ענישה חינוכית מציבת גבולות בדמות שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה בדין, אולם בשים לב למקבץ העבירות שהוא עבר, מסכת המעשים והחומרה הגלומה בהם, לא מצא בית המשפט בנסיבות לקולא אלו הצדקה להימנעות מהרשעה בדין. לבסוף, הטיל בית המשפט על המבקש שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור אחת מהעבירות אשר עבר בתיק זה וכן קנס בסך 8,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתו, כל זאת תוך שהוא מביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של המבקש.

על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת (עפ"א 112/08).

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ז' הווארי , א' הלמן ו ש' אטרש ) דחה בפסק דינו מיום 10.6.2008 את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין והן על גזר הדין. באשר להכרעת הדין קבע בית המשפט כי מקובלת עליו התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא שכן האחרון איזן כראוי בין האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של המערער, זאת לאור החומרה הרבה שבמעשיו של המערער, העובדה שלא דובר בכישלון ארעי או חד פעמי והעובדה שעסקינן בתופעה חמורה של רכישת תעודות מזויפות שהפכה להיות מכת מדינה. באשר לגזר הדין, לא מצא בית המשפט ברכיבי העונש שהוטלו על המבקש כל חומרה המצדיקה התערבותו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי בקשתו מעלה שאלה משפטית המצדיקה התערבותנו, שעיקרה שאלת דינם של מורים אשר השיגו או ניסו להשיג במרמה הכרה בתואר אקדמי ורמת הענישה הראויה במקרה זה. עוד מדגיש הוא בבקשתו את נסיבותיו האישיות לרבות עברו הפלילי הנקי, תסקיר שירות המבחן אשר המליץ על שירות לתועלת הציבור ללא כל הרשעה בדין וההמלצות ותעודות השתתפותו בקורסים והשתלמויות במהלך השנים, שכל כולן, לדידו, מטים את הכף לטובת ביטול הרשעתו בדין. לחלופין עותר המבקש להקלה בעונש שהושת עליו.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות הן מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, והן כי לגופו של עניין החלטתו של בית המשפט המחוזי ראויה ועומדת בקריטריונים שנקבעו בהלכת כתב לעניין הימנעות מהרשעה בדין.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. המבקש הורשע בעבירות חמורות מאוד, חומרה שבאה לכדי ביטוי נוכח מעמדו כעובד ציבור הנאמן על חינוכם של ילדים ובני נוער. נסיבותיו האישיות של המבקש עמדו בפני בית משפט השלום והן בפני בית המשפט המחוזי, אולם בבואם לאזן בין האינטרס הציבורי לרבות האלמנט ההרתעתי ומדיניות הענישה אל מול נסיבותיו אלו של המבקש, גבר, ובצדק, האינטרס הציבורי והחומרה הגלומה בעבירות בהן הורשע המבקש. זאת ועוד, מסכים אני עם קביעתם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי כי החריג שנקבע בהלכת כתב אינו חל במקרה שלפניי, זאת כאמור נוכח החומרה הבלתי מבוטלת שבמעשיו של המבקש.

באשר לעונש שהוטל על המבקש, הרי שזהו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים למקרה דנן, לרבות חומרת העבירות שביצע ומנגד עברו הפלילי הנקי.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.