פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ 614/19
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
המבקש:
רענן בן-טובים
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל – עיריית תל אביב
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת העמיתה
מ' סוקולוב
) בעפמ"ק 13743-09-18 מיום 10.12.2018
המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת העמיתה מ' סוקולוב ) בעפמ"ק 13743-09-18 מיום 10.12.2018, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' אופיר) בתיק 08160206724, מיום 21.6.2018.
2.
המבקש הורשע בבית המשפט לעניינים מקומיים בעבירה של החזקת כלב שאינו קשור ברצועה או בשרשרת במקום ציבורי, לפי סעיף 11(א) לחוק עזר לתל אביב-יפו (פקוח על כלבים ובעלי חיים אחרים) התשס"א-2000 (להלן: חוק העזר ), והושת עליו קנס בסך 475 ש"ח.
במסגרת ההליך הודה המבקש בביצוע המעשים המיוחסים לו, אך לצד זאת עתר לביטול כתב האישום שהוגש נגדו, וזאת, בין היתר, לנוכח מצבו הבריאותי וגילו המתקדם של כלבו, אשר לטענתו אינם מאפשרים להוליכו כשהוא קשור ברצועה, וכן בהתבסס על שורת טענות מנהליות באופיין, שבמרכזן הטענה כי הימנעותה של המשיבה מ"קביעת מנגנון מוקדם ונאות" לטיפול במקרים חריגים כדוגמת עניינו בטרם הפנייה לערכאות, מנוגדת ל"עקרונות מוסר הנוגעים לחמלה כלפי בעלי חיים ומניעת סבלם", כלשונו.
בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את טענותיו של המבקש והרשיעו בדין, בקובעו כי טענת המבקש בדבר מצבו הרפואי של כלבו והשפעתו על האפשרות להוליכו ברצועה לא נתמכת בחומר הראיות שהונח לפניו. זאת, בשים לב לכך שהמבקש לא הביא עד מומחה מטעמו בתמיכה לטענתו, ולנוכח קביעתו של בית המשפט כי יש ליתן אמון בדברי הפקח גיא דהן, שהעיד כי במועד האירוע הכלב נראה "מבוגר אבל לא חולה".
בבחינת למעלה מן הצורך נדרש בית המשפט לעניינים מקומיים לטענותיו המינהליות של המבקש ודחה אותן אחת לאחת, בקובעו כי "לא עומדת לו [למבקש – י' א' ] טענת הגנה המצדיקה את אי מיצוי הדין משיקולי צדק מהותי".
עוד קבע בית המשפט לעניינים מקומיים כי מתחם העונש לו טענה המשיבה, ואשר נע, לשיטתה, בין 475 ש"ח ל-1000 ש"ח, מקובל עליו בנסיבות העניין, ולבסוף גזר את עונשו של המבקש כאמור ברישא לפסקה זו.
3.
ערעורו של המבקש על פסק הדין נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי בנסיבות העניין אין מקום להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית בעניין מצבו הבריאותי של כלבו, וכי שלל טענותיו המינהליות של המבקש אינן ממין העניין, ועל כן אין להידרש להן.
4.
המבקש מסרב להשלים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומבקש עתה כי תינתן לו רשות לערער עליו גם בפני בית משפט זה. בבקשתו שב המבקש ומעלה את טענותיו כפי שנטענו בערכאות דלמטה, ומציין כי עסקינן ב"מקרה תקדימי" אשר מעלה "סוגיה ציבורית עקרונית כבדת משקל", שעניינה בסתירה הנטענת בין אופן התנהלותה הנוכחי של המשיבה בהקשר אכיפת סעיף 11(א) לחוק העזר, לבין "עקרונות מוסר אוניברסליים", ובכללם הגנה על בעלי חיים.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, נחה דעתי כי דינה להידחות.
בית משפט זה חזר ופסק כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במשֹורה, ורק במקרים חריגים, שבהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך, או למקרים בהם מתעורר חשש מפני עיוות דין מהותי או אי-צדק שנגרם למבקש.
הבקשה שלפניי אינה עומדת באמות המידה האמורות. חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, אני סבור כי למעשה, טענותיו נטועות היטב בדל"ת אמותיו של עניינו הפרטני, אשר נדון באופן מקיף וממצה בפני שתי ערכאות. כמו כן, לא מצאתי כי בנסיבות העניין מתעורר חשש לעיוות דין או לפגיעה בזכויותיו של המבקש, או כי הקנס שהושת עליו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי חורג לחומרא מרמת הענישה הנוהגת במקרים דומים. בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.
6.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, א' באדר א התשע"ט (6.2.2019).
ש ו פ ט