רע"פ 6163/06 סאלם אבו סבילה נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בבאר-שבע (ת.פ 2143/04) בגין עבירה של התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים, לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכן בעבירה של גניבה, לפי סעיפים 383 ו-384 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 10.5.04 פרץ המבקש, לחנות סקאל בבאר-שבע, ביחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה, על-ידי ניפוץ שמשות החנות וגנב משם מכשירי חשמל בשווי כולל של 165,174 ש"ח. הרכוש שנגנב, נתפס והוחזר לבעליו.

בית-משפט השלום בבאר-שבע (כבוד השופט נ' אבו טהה) הרשיע את המבקש - על-פי הודאתו - וגזר עליו צו שירות לתועלת הציבור (של"צ) בהיקף של 350 שעות אשר יבוצע במתנ"ס, קנס בסך 5,000 ש"ח, או 30 ימי מאסר תמורתו, 10 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים והתנאי, שלא יעבור עבירה בניגוד לפרק יא' לחוק העונשין, למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין. כן הורה בית-משפט השלום על חילוט הרכב לאוצר המדינה.

יצוין, כי בפני בית-משפט השלום בבאר-שבע עמד תסקיר מטעם שירות מבחן בעניינו של המבקש, אשר בחן את נסיבותיו האישיות והמליץ, כי לאור העובדה שאין לו עבר פלילי, יוטל עליו עונש של שירות לתועלת הציבור מתוך הנחה ששירות זה יהווה עבורו עונש ושיקום הולמים.

על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים נ' הנדל, י' יפה-כ"ץ ו-ש' דברת) קיבל את הערעור וקבע שתחת צו ביצוע שירות לתועלת הציבור, ירצה המבקש עונש של מאסר בפועל לתקופה בת תשעה חודשים. את שאר העונשים שנגזרו על המבקש, הותיר בית-המשפט המחוזי בעינם. בית-המשפט המחוזי נימק את פסק-דינו בכך שהיעדר עבר פלילי אינו מהווה הגנה מפני עונש של מאסר, כאשר מדובר בעבירות של גניבה ופריצה. כמו כן, הדגיש בית-המשפט המחוזי את חומרתה של העבירה שביצע המבקש ואת הנטל שעבירות מסוג זה מכבידות על הניזוק הישיר בפרט ועל הציבור בכלל.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוענת באת-כוח המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי שהתעלם מכך שמדובר בעבירת רכוש רגילה ולא מתוחכמת, כאשר אף הרכוש שנגנב, הוחזר לבעליו. כמו כן, טוענת באת-כוח המבקש, כי בית-המשפט המחוזי צריך היה להתחשב בזמן שחלף כשיקול במתן העונש, שכן העבירה בוצעה ביום 10.5.04 בעוד שגזר-הדין ניתן רק ביום 5.7.06, כלומר למעלה משנתיים לאחר ביצוע העבירה. באת-כוח המבקש חוזרת ומציינת, כי המבקש חסר עבר פלילי וכי עובדה זו אמורה הייתה להקל עליו בנשיאת עונשו. ולבסוף מציינת באת-כוח המבקש את נסיבותיו האישיות של המבקש לרבות העובדה שהוא אב לחמישה ילדים קטנים.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בבקשת רשות ערעור על חומרת העונש ותו-לא. כמו כן טוען בא-כוח המשיבה, כי בית-המשפט המחוזי שקל את כל השיקולים הרלוונטיים לחומרא ולקולא וכי העונש שנגזר מאזן כראוי את האינטרסים ושיקולי הענישה השונים. ולבסוף, ציין בא-כוח המשיבה, כי מידת שיתוף-הפעולה של המבקש הייתה מוגבלת ולראיה - שותפיו לביצוע העבירה לא נחשפו.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .

עיקר הבקשה מתייחס לחומרת העונש. הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. היעדרו של עבר פלילי איננו אמור לשמש מטריית הגנה לעבריין, שכן מערכת המשפט צריכה להרתיע גם את אלה, שזו להם העבירה הראשונה. מאסר בפועל של תשעה חודשים בגין עבירות פריצה וגניבה הינו עונש מתון והוא מגלם בחובו התחשבות במגוון הטענות שהעלה המבקש.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 24.7.06, בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 24.9.06 לא יאוחר מהשעה 11:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע לשם תחילת ריצוי עונשו.