רע"פ 6175/08 אליעזר משיאשוילי נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה באשקלון הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה וביטוח תקפים. בעקבות כך הוא דן אותו לתשעה חודשי מאסר, שנה מאסר על-תנאי, הוא נפסל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך שנתיים, וכן הופעלו, בחופף, שני מאסרים על-תנאי שהיו תלויים נגדו (בני שבעה וארבעה חודשים). בית-המשפט ציין כי החמיר עם המבקש על-אף נסיבות חייו הקשות, הואיל וזו אינה הפעם הראשונה בה הוא מורשע בעבירות מאותו סוג, תוך שהוא מוכיח כי מאסרים על תנאי אינם מרתיעים אותו.

2.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי, ובו טען כי העונש שהושת עליו חורג מרמת הענישה המקובלת ואף מהעונש אותו ביקשה המאשימה להטיל עליו, נדחה. בית-המשפט הדגיש את עברו המכביד של המבקש, שכולל בנוסף לעבירות תעבורה גם עבירות רכוש ואלימות. נקבע, כי בית-משפט השלום שקל היטב את נסיבותיו האישיות של המבקש, וגזר עליו עונש מידתי וראוי.

3.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו אותן טענות ששימשו אותו בעבר, לאמור, בתי המשפט החמירו עמו יתר על המידה, ולא נתנו משקל הולם לנסיבות חייו, המלצת שירות המבחן והעונש לו עתרה המשיבה. עוד נטען, כי בתי-המשפט לא נתנו משקל ראוי לעובדה שהמבקש הודה מיד, ובכך חסך זמן שיפוטי יקר, וכי היה נתון במעצר בית ממושך.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לערעור שני (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)) , ומקרה זה אינו נמנה על החריגים לאותה הלכה. כך או כך, עונשו של המבקש נבחן בידי שתי ערכאות שהתייחסו לכלל הנסיבות בעניינו, ובכך די.

הבקשה נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.