רע"פ 6186/06 אתי שלו נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש נגד המבקשת, אשר עבדה כפקידת רישוי נשק במשרד הפנים בעפולה נאמר, כי במספר מקרים במהלך השנים 1994-1991 היא קיבלה שוחד מאזרחים שונים בתמורה למתן רישיונות לנשק. נטען, כי אזרח פלוני, אשר נזקק לשירותיה, סייע לה במכירת רכבה ואיתר עבורה רכב אחר ללא תמורה, העניק לה הלוואה לשם רכישתו, ואף קנה מכשיר רדיו-טייפ והתקינו ברכב. כן נטען, כי אלמוני העניק למבקשת שעון יד במטרה להבטיח טיפול נאות בבקשתו. לבסוף, נטען כי המבקשת שילמה למאן דהוא סכום של כ-200 ש"ח עבור מעיל עור שערכו רב, ולאחר מכן אישרה את בקשתו לקבלת רישיון לנשק.

2.במהלך המשפט הכחישה המבקשת את מרבית העובדות שיוחסו לה, ואף חזרה בה ממספר הודעות מפלילות שנרשמו מפיה במשטרה. אולם, בסופו של יום הרשיע אותה בית-המשפט בעבירות של לקיחת שוחד והפרת אמונים, עבירות לפי סעיפים 290(א) ו-284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. דינה של המבקשת נגזר ל-18 חודשי מאסר, מתוכם שישה חודשים בפועל בהם תשא בדרך של עבודות שירות, ויתרתם על תנאי. נוסף לכך, היא חויבה לשלם קנס בסך 10,000 ש"ח.

3.המבקשת מיאנה להשלים עם הרשעתה, וערערה עליה בפני בית-המשפט המחוזי בנצרת. בית-המשפט (סגן הנשיא י' כהן והשופטים ה' חטיב וא' הלמן) לא מצא מקום להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית, והותיר את ההרשעה על כנה.

מכאן הבקשה שבפני, בגדרה שבה המבקשת ומשיגה כנגד הרשעתה, בטענה כי פעלה בהתאם לנהלים המקובלים, ולא ביצעה עבירות כלשהן. עוד מוסיפה היא, כי אין ליתן אמון בעדויות מי מן העדים אשר עליהן נסמכת הרשעתה.

4.אין בידי להעניק למבקשת סעד. בקשתה שבפני, אשר נוסחה כ"ערעור בזכות" לכל דבר ועניין, אינה מעוררת שאלה משפטית בעלת השלכות כלליות, המצדיקה כי עניינה יידון בפני ערכאה שלישית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3), 123). שאלת אחריותה הפלילית של המבקשת נבחנה בידי שתי ערכאות, שבפסקי דין מפורטים ביותר נימקו מדוע יש להכריע את הכף לחובתה, ובכך די.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועימה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.