רע"פ 6191/10 יבגני גרשמן נ. מדינת ישראל

1.

בחודש ספטמבר 2007 נפסל המבקש מלנהוג ברכב מנועי במשך 36 חודשים, ובסוף חודש יוני 2008 הוא נמצא מפר איסור זה. משהובא לדין בפני בית-המשפט לתעבורה הודה המבקש בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח תקף, וכן בעבירה של נהיגה ללא חגורת בטיחות. בבואו לגזור את העונש, ולאחר שנדרש לחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות ולתסקיר מטעם שירות המבחן, אמר בית-המשפט לתעבורה את אלה:

"בהעמידי על משקל המאזניים את האינטרס הציבורי מחד ואת הנסיבות האישיות מאידך, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה כגון זה גובר האינטרס הציבורי וכי הנאשם לא הפנים את חומרת העבירה, לא למד את הלקח, שב ואחז בהגה ויותר מפעם אחת לאחר שנפסל בנוכחותו בגין עבירה של נהיגה בשכרות כאשר גם אז ביקש את התחשבות בית-המשפט" (עמוד 24 לגזר הדין).

נוכח האמור, נדון המבקש לשבעה חודשי מאסר, עשרה חודשים מאסר על-תנאי, קנס ופסילה לארבע שנים. מאסר מותנה שעמד נגד המבקש בגין הרשעה קודמת, הופעל בחופף למאסר שנגזר בתיק זה.

2.

המבקש ערער על גזר-הדין לפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, שם טען, בין היתר, כי בית-המשפט לתעבורה נתן משקל יתר להרשעה קודמת שלו – אף שזו ניתנה בהעדרו, והוא פנה לבית-המשפט המוסמך בבקשה לבטלה. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור ובתוך כך ציין:

"אכן, לטענת הסנגור, תלויה ועומדת בקשה לביטול הרשעה זו שניתנה בהעדרו, אך בשלב זה ההרשעה עומדת בעינה. מכל מקום העבירה של נהיגה בזמן פסילה בענייננו נעברה בעת שתלוי ועומד כנגד המערער מאסר על-תנאי בר הפעלה בגין עבירה חמורה אף היא של נהיגה בזמן שכרות, ואולם לא היה בעונשים שהוטלו עליו בעבר כדי להרתיעו מלשוב ולאחוז בהגה ולסכן את הציבור בנהיגתו, כאשר המערער שב וחטא באותן עבירות" (עמוד 7 לפסק-הדין).

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ולכן אין בידי להיעתר. הוא שב וטוען כי לא היה מקום לייחס משקל להרשעה שניתנה בהעדרו, ומטעם זה יש להביא את עניינו לבחינה בשלישית. הגם שטענה זו אינה מעוררת שאלה כללית או עקרונית שיש בה כדי להקים עילה למתן רשות ערעור ( ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 130 (1982) ), גם לגופו של עניין לא מצאתי בה ממש. עיון בגזר-דינו של בית-המשפט לתעבורה מעלה כי עברו המכביד של המבקש, ולא רק העבירה בה הורשע בהעדרו, הוא אשר הכריע את הכף לעניין העונש. מוסיף המבקש וטוען כי היה מקום לנכות את ימי מעצרו מהעונש שנגזר עליו, אולם גם לכך אין בידי להיעתר, הואיל ובית-המשפט לתעבורה ציין את ימי המעצר כעניין לו נתן משקל בבואו לגזור את העונש (עמוד 25 לגזר הדין). העולה מהאמור הוא כי אין בידי המבקש עילה לבירור עניינו בפני ערכאה שלישית, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.