רע"פ 62/10 מוחמד יונס נ. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה צפון חיפה

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בחדרה (פ 5434/99) בגין עבירה של בניה ללא היתר, בניגוד לתוספת הראשונה ובסטייה מתוכנית, לפי סעיפים 145, 156(א), 204(א), 204(ג), 208, 218, 219, 222 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ); עבירה של שימוש ללא היתר בניגוד לתוספת הראשונה ובסטייה מתוכנית לפי סעיפים 145, 156(א), 204(א), 204(ג), 205, 208, 218, 219 לחוק התכנון והבניה.

לפי הנטען בכתב האישום, המבקש ביצע יחד עם אחרים עבודות בניה של מבנה מגורים בשטח של 210 מ"ר בחלקה שהינה קרקע חקלאית ללא היתר ובסטייה מתוכנית. כמו כן, המבקש יחד עם אחרים השתמשו במבנה זה לצורכי מגורים.

ביום 21.11.2000 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת פ' ארגמן ) את המבקש על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. במועד זה ניתן גזר דינו של בית המשפט אשר הטיל על המבקש צו להריסת המבנה, אותו עליו לבצע בתוך 24 חודשים. עוד נקבע, כי אם לא יבוצע הצו ייהרס המבנה על ידי הועדה המחוזית לתכנון ובניה, והמבקש יחויב בהוצאות ההריסה. כמו כן, הטיל בית המשפט על המבקש קנס בסך 7,500 ש"ח או שבעים ימי מאסר תמורתו והתחייבות כספית בסך 25,0000 ש"ח שלא לעבור עבירה על סעיפים 204, 205, 210, 237, 240 לחוק התכנון והבניה במשך שלוש שנים.

ממתן גזר הדין ואילך עבר התיק גלגולים רבים והוגשו מטעם המבקש בקשות שונות הן להארכת מועד לביצוע צו ההריסה והן בקשות לעיכוב ביצועו של הצו, לחלקן של הבקשות נעתר בית המשפט וחלקן נדחו. עניינו כאן נוגע להחלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא ש' ברלינר ) ביום 28.5.2008 במסגרת (ע"פ 3249/08) בו ניתן מעמד של פסק דין להסדר אליו הגיעו המבקש והמשיבה, לפיו יוארך ביצוע צו ההריסה לשישה חודשים מיום מתן ההחלטה, ובמידה

והמבקש לא יבצע את ההריסה בתקופה זאת, צו ההריסה יבוצע על ידי המשיבה תוך שישה חודשים. דהיינו, המועד האחרון לביצוע צו ההריסה על ידי המשיבה הוא 28.5.2009.

במסגרת הזמן שהסכימו עליה הצדדים, צו ההריסה לא בוצע, לא על ידי המבקש ולא על ידי המשיבה.

ביום 31.5.2009 כשלושה ימים לאחר פקיעת הצו הגישה המשיבה לבית משפט השלום בחדרה בקשה דחופה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה, לטענתה היא היתה מנועה מלבצע את הצו עקב הקושי של משטרת ישראל להקצות כוח משטרתי לאבטחת פעולת ההריסה, בשל ריבוי אירועים בתקופה זאת שדרשו אבטחה משטרתית בהיקף נרחב. בתגובה, הגיש המבקש בקשה לדחייה על הסף מהטעם שבקשת המשיבה להארכת הצו מוגשת בניגוד לתקנות 2(א) ו-3 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט-2008. (להלן: התקנות). שכן תקנה 2(א) דורשת כי בקשה להארכת מועד של צו תוגש לא יאוחר מעשרים ואחד ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצועו ואילו המשיבה הגישה את בקשתה שלושה ימים לאחר פקיעת הצו. ולפי תקנה 3 יש לצרף לבקשה תגובה בכתב של המשיב לבקשה, לטענת המבקש תגובתו לא נדרשה ולא הוגשה על ידי המשיבה.

ביום 12.10.2009 דחה בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופט א' קפלן ) את בקשת המשיבה וקבע כי לא ניתן להאריך דבר שחלף מן העולם. בנוסף, קבע בית המשפט כי הנסיבות שבגינן נדחה ביצוע הצו היו ידועות והמשיבה יכלה להיערך בהתאם ומשזו לא עשתה כן, אין מקום להאריך את תוקף הצו.

על החלטת בית משפט השלום ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 7947-11-09).

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' אליקים ) קיבל את ערעור המשיבה וקבע כי על אף שחלף מועד לביצוע הצו במקרה זה לבית המשפט נתונה הסמכות להאריך את תוקפו מכוח ההלכה הפסוקה בענין ואף מכוח תקנה 6 לתקנות המתירה דיון בבקשת הארכה שלא עומדת בתנאי הסף בהתקיימם של תנאים מיוחדים, בית המשפט הכיר בגורמים שמנעו מהמשיבה לקיים את הצו כתנאים מיוחדים.

מכאן בקשת רשות שלפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי עת קיבל את ערעור המשיבה, למרות שזאת לא עמדה בדרישות המנויות בתקנות להגשת בקשה להארכת תוקף ביצוע צו הריסה. עוד טוען המבקש כי הערעור נסוב אודות שאלה מקדמית ומשקבל בית המשפט המחוזי את הערעור היה עליו להשיב את הדיון לערכאה הדיונית בכדי שהענין ידון לגופו של ענין.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להדחות, משום שהשאלה אותה מעלה המבקש בנוגע לסמכות בית המשפט להאריך צו הריסה שפקע כבר נידונה והוכרעה בבית משפט זה, ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו" , פ"ד נו(3) 49 (2002) (להלן: רע"פ 4357/01 ) ובפרשות נוספות. לאור זאת, ולאור תקנה 6, המשיבה סבורה כי אין ממש בטענותיו של המבקש בדבר פגמים פרוצדוראליים הפוסלים את בקשתה להארכת מועד ביצוע צו ההריסה. עוד טוענת המשיבה, כי במקום בו המבקש נמנע במשך שנים ארוכות לקיים צו שהוטל עליו ולפיכך הוטל קיום זה על כתפיה של הרשות, אינו יכול ליהנות כעת מכך שהרשות נאלצת לבקש דחייה עקב עומס המשימות המוטל על כתפיה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, חרף טענות המבקש, הרי שבקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה אחרת המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של ענין דין הבקשה להדחות. בית משפט זה כבר נדרש בעבר לשאלת הארכת תוקף צו הריסה לאחר פקיעתו וקבע כי:

"סמכותו של בית-המשפט עומדת לו ליתן ארכה לביצועו של צו הריסה גם אם חלף המועד שנקבע קודם לכן לביצועו של הצו. חלוף המועד לביצועו של צו הריסה, אין בו, באשר הוא, כי לשלול סמכותו של בית-משפט ליתן לעבריין בנייה ארכה נוספת" (רע"פ 4357/01 בעמ' 60).

בצדק ציין בית המשפט המחוזי כי יש מידה של עזות מצח בבקשתו של המבקש, לאור העובדה שצו ההריסה הוצא בשנת 2000 ועד היום הוא טרם קיים את הצו, לולא נמנע המבקש מלקיים את הצו לא היתה המשיבה כלל נדרשת לקיימו. משנאלצה זו להיכנס לנעליו אינו יכול לטעון כנגדה על שלא ביצעה בתקופת הזמן שנדרשה עקב העומס בו היתה נתונה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 5.1.2010 לענין עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 30.12.2009, מבוטלת בזאת.

מועד תחילת מנין הימים לביצוע צו ההריסה יחל בתום 60 יום מהיום.