רע"פ 6202/07 חליל אבו עראם נ. מדינת ישראל

1.

בכתב-אישום שהוגש נגד המבקש לבית-המשפט לתעבורה ברמלה נטען, כי הוא נהג ברכב שרישיונו פקע ובכך עבר עבירה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961. הדיון בעניינו של המבקש התקיים בהעדרו, מאחר ואף שזומן כחוק הוא לא התייצב בבית-המשפט. בתום הדיון הורשע המבקש, ובית-המשפט לתעבורה הטיל עליו קנס בסך של 1,000 ש"ח, ופסל אותו מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של תשעה חודשים בפועל

ולתקופה זהה על תנאי.

2.

המבקש מאן להשלים עם גזר-הדין, והביא את השגותיו בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב. בגדר ערעורו טען כי מן הראוי היה להתחשב בכך שרישיון הרכב פקע שלוש שנים קודם שנרכש הרכב על-ידו, וכן בכך שהתקופה בה נהג ללא רישיון תקף נמשכה 26 ימים בלבד. לבסוף, הלין המבקש על כך שבית-המשפט לתעבורה לא נימק מדוע גזר לו פסילה כה ארוכה, הגם שהדבר לא התבקש על-ידי התביעה. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור תוך שקבע כי העונש שהושת על המבקש אינו חמור כלל ועיקר,

בהתחשב בכך שהעבירה של נהיגה ללא רישיון רכב אינה זרה לו, ודו"חות שקיבל בעבר לאחר שהורשע באותה עבירה ממש, לא הרתיעוהו מלחזור ולבצע את אותה העבירה ממש.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי, ולצורך כך הוא שב ומעלה את אותן טענות אשר שימשו אותו בערעורו.

4.

דין הבקשה להידחות. על דרך הכלל, חומרת העונש כשלעצמה אינה מהווה עילה למתן רשות לערער (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646), ואף שלהלכה זו נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. אין ממש גם בטענת המבקש באשר להעדר הנמקה בגזר דינו של בית-המשפט לתעבורה - משלא התייצב המבקש לדיון שנקבע בעניינו ואליו זומן כדין, ניתן היה להרשיעו ולגזור את דינו בדרך ובצורה בהן נהג בית המשפט לתעבורה.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.