רע"פ 6204/08 פלוני נ. מדינת ישראל

נגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום בבית המשפט השלום לנוער בתל-אביב. האחד בתיק פלילי 1817/06 (להלן: כתב האישום הראשון ) , בגין עבירה של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). האחר (להלן: כתב האישום השני ) בתיק פלילי 1555/07, בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 382 לחוק העונשין; עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 בצירוף סעיף 335(א)(2) לחוק העונשין; ועבירה של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

כתב האישום הראשון מתאר אירוע מיום 2.7.2006 בו, בעת שנכח המבקש כצופה בדיונו של אחר באולם בבית משפט השלום בתל-אביב, הביט הוא בשוטר ליווי שנכח במקום במבט מאיים ואף הטיח לעברו הערות מעליבות בשפה קשה בעת שהשוטר מילא את תפקידו.

כתב האישום השני נוגע ליום 2.2.2007, בו הגיע המבקש יחד עם אחרים למועדון לילה בתל אביב. המתלונן 1, מאבטח שעמד בכניסה למועדון (להלן: המאבטח ) ביקש ממנו ומחבריו כי ימתינו בחוץ עד אשר יתפנה מקום במועדון. בתגובה החלו הם לאיים על המאבטח בכוונה להפחידו ואף החלו לדחוף אותו. בהמשך, תקפו הם אותו במכות אגרופים ודחיפות והמבקש הכה אותו בפניו באגרופו. כשניסה המאבטח לסגור את דלת המועדון, מנעו זאת המבקש וחבריו, נכנסו פנימה והחלו להשתולל ולזרוק צלחות, מאפרות וכיסאות לכל עבר. המבקש השליך על המאבטח כסא ומאפרה שפגעו בו. למאבטח נגרמו כתוצאה מהמעשים חתכים בשפה ובראש והוא נזקק לטיפול רפואי. המתלונן 2, עובד נוסף במועדון (להלן: העובד ), ניסה להיחלץ לעזרתו של המאבטח ולהגן עליו מפני המבקש וחבריו ונפצע אף הוא על ידיהם כשזרקו הם עליו חפץ חד אשר פגע בפניו וגרם לו לחתך מדמם.

ביום 5.4.2007 הודה המבקש בעובדות שנטענו בכתב האישום הראשון לאחר שתוקן ובית משפט השלום לנוער (כבוד השופטת ר' בן אנוך ) קבע כי הוא ביצע את העבירות. באותו מעמד ביקשה באת כוח המבקש שם לצרף את התיק הנוסף, בעניינו הוגש כתב האישום השני, וניתנה החלטה כי דיון נוסף יתקיים במועד מאוחר יותר.

ביום 20.9.2007 הוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש. מהתסקיר עלה כי המבקש מגיע מסביבת חיים קשה וכאוטית בה נאלץ הוא להתמודד עם לחצים הנובעים מהמערך המשפחתי שלו ומכך שאימו ואחיו סובלים ממצב נפשי מעורער. להתרשמות שירות המבחן, סביבה זו והקושי למצוא פורקן ללחצים הם שהובילו להתנהגותו האלימה של המבקש. כן עלה מהתסקיר שהמבקש נרתם באופן מלא להליך הטיפולי והחל בהליך שיקום לרבות השתלבות בטיפול פרטני וקבוצתי לשליטה בכעסיו. יחד עם זאת ולאור העובדה שהעבירות בוצעו בזמן שהיה המבקש נתון תחת צו פיקוח, המליץ שירות המבחן להרשיעו בדין בשילוב דרכי טיפול, היינו, להטיל עליו צו פיקוח לשנה נוספת, להחתימו על ערבות כספית כי יימנע מעבירות נוספות ולחייבו בתשלום פיצויים למתלוננים.

ביום 22.10.2007 צורף לבקשת באת כוח המבקש התיק בו הוגש כתב האישום השני, המבקש הודה אף שם בעובדות כתב האישום שתוקן ובית המשפט קבע כי ביצע גם את העבירות שיוחסו לו במקרה זה.

בטיעונים לעונש ביקשה באת כוח המדינה כי לאור חומרת העבירות המתוארות בשני כתבי האישום, עברו הפלילי של המבקש אשר הורשע בעבר בעבירות של הסגת גבול ותקיפה שגרמה חבלה של ממש, והעובדה שביצע את העבירות בזמן שהיה תחת צו פיקוח, מבקשת היא שהמבקש יורשע ויוטל עליו עונש של מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי, חילוט התחייבויות כספיות שהוטלו עליו בהרשעתו הקודמת ופיצוי כספי למתלוננים.

מנגד, באת כוח המבקש ביקשה כי בית המשפט ישקול להימנע מהרשעת המבקש בדין. זאת בשל שיקולי שיקום המבקש, לאור התהליך החיובי שעבר עליו מאז ביצוע העבירות כפי שהשתקף מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו, לאור הרקע הקשה ביותר ממנו הגיע המבקש ולאור העובדה שהוא היה היחיד מכל חבריו שהודה מיד בכל שיוחס לו ונטל אחריות על מעשיו. כמו כן נטען כי יש לראות בעובדה שהמבקש היה שיכור ככל הנראה בעת האירוע נשוא כתב האישום השני כנסיבה מקלה.

בגזר דינו של בית משפט השלום אף הוא מיום 22.10.2007 התייחס לחומרת העבירות בהן הורשע המבקש ובמיוחד עבירות האלימות בהן הורשע, כמו גם בצורך להרתיע מפני תופעת האלימות בכלל ובקרב בני הנוער בפרט. כן התייחס הוא להרשעתו הקודמת של המבקש. יחד עם זאת, התייחס בית המשפט גם לנסיבות חייו הקשות והכאוטיות של המבקש, לשיתוף הפעולה המלא שלו עם שירות המבחן ולנסיבות ביצוע העבירות שנבעו על פי שירות המבחן מהלחץ הרב בו היה המבקש מצוי בשל נסיבותיו המשפחתיות. לאור הדברים הנזכרים לעיל ובהתחשב בגילו של המבקש ובצורך להרתיעו החליט בית המשפט כי עליו לשלב דרכי טיפול וענישה. מכאן, קבע הוא את הרשעתו של המבקש והשית עליו עונש של 4 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים ופיצוי למתלוננים, למאבטח פיצוי של 1000 ש"ח ולעובד פיצוי של 500 ש"ח. כן קבע בית המשפט כי המבקש יועמד בפיקוח קצין מבחן למשך שנה ממועד תום הצו הנוכחי, ויחתום על התחייבות בסך 2,000 ש"ח להימנע במשך שנתיים מביצוע עבירות אלימות או עבירות כלפי עובדי ציבור.

המשיבה ערערה בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 580/07) על קולת העונש שהושת על המבקש וביקשה כי יושת עליו עונש של מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות.

בית המשפט המחוזי (כבוד סגני הנשיא ד' ברלינר ו ז' המר וכבוד השופטת מ' סוקולוב ) בפסק דינו מיום 30.3.2008, קבע כי יש לקבל את ערעור המשיבה. נקבע כי העבירות בהן הורשע המבקש מראות על חוסר כל רסן, התעלמות מערכי החוק ורף אלימות גבוה במיוחד של המבקש. זאת הן לעניין הרשעתו בעבירה של העלבת עובד ציבור ובמיוחד לעניין עבירות האלימות בהן הורשע, שם מצטרף גם הצורך להתמודד עם תופעה זו של אלימות במועדונים המאפיינת את בני גילו של המבקש. כן נקבע כי לאור העובדה שהעבירות בוצעו בשעה שהיה המבקש תחת צו פיקוח מוכיח כי אין להסתפק בהרתעה פוטנציאלית ויש להשית עליו הרתעה ממשית שתתבטא במאסר של ממש. עוד נאמר כי יש אולי מקום לשקול מחדש, את מידת המשקל שיש לייחס לשיקולי התגמול וההרתעה בענישה אף בקביעת עונשם של בני נוער בשל החשש ש"היד הרכה" תתפרש על ידם כהפגנת חולשה או סלחנות. לפיכך, ואף לאור גילו של המבקש שהיה קטין אומנם אך על סף בגרותו, הוחלט כאמור לקבל את הערעור ולהשית על המבקש עונש של 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות.

ביום 30.6.2008 ניתן פסק דין משילים בו הובהר כי יתר רכיבי הענישה שקבע בית משפט השלום לנוער יישארו על כנם וכי המבקש ירצה את עבודות השירות שהוטלו עלי בבית אבות בתל אביב.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה מבקש בא כוח המבקש להלין על חומרת העונש שהושת עליו. נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתעלם הוא מגילו הצעיר של המבקש ובמציאות חייו הקשה והכאוטית. כן נטען, כי בשונה מקביעת בית המשפט המחוזי, העבירות בהן הורשע המבקש הינן מינוריות ולא חמורות במיוחד .עוד מבקש בא כוח המבקש לטעון כי לא ניתן משקל מספק לעובדה שהמבקש היה היחיד מבין חבריו שהודה בעבירות שיוחסו לו באופן מיידי, לשיתוף הפעולה המלא של המבקש עם גורמי הטיפול השונים והחשש שמא העונש שהושת עליו עלול לפגוע בהליך שיקומו ולכך שמאז הרשעתו בדין לא ביצע המבקש כל עבירה ואף בעברו עבירה אחת בלבד משנת 2005. לשיטתו של בא כוח המבקש, ההצדקה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה נובעת הן משיקולי צדק המחייבים מתן רשות ערעור אף כאשר מדובר בערעור על גזר הדין בלבד ובשל אמירתו של בית המשפט המחוזי כי יש מקום לשנות את האיזון בין שיקולי הענישה השונים כאשר מדובר בבני נוער, אף שאין זה ראוי שהדבר יעשה בבית המשפט המחוזי.

מנגד טוענת באת כוח המשיבה כי אין עניינו של המבקש מעלה כל סוגיה המצדיקה מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ובמיוחד כשהבקשה לרשות ערעור מופנית אך כנגד חומרת העונש ולאור העובדה שנקבע כי עונש המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות. לגופו של עניין נטען כי אין פגם בעונש שהוטל על המבקש. זאת מאחר ועונש זה מאזן נכונה בין שיקולי השיקום ושיקולי ההרתעה הכרוכים בעניין ולאור חומרת העבירות בהן הודה המבקש בצירוף העובדה שהמבקש ביצע אותן בעת שהיה מצוי תחת צו פיקוח ולאחר הרשעה קודמת בעבירה של אלימות.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ובנספחיה, בפסקי הדין של הערכאות הקודמות ובתגובת המשיבה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. בנסיבות העניין לא ניתן לקבל את טענתו של בא כוח המבקש כי העבירות בהן הורשע מרשו הינן "מינוריות". כתב האישום השני מגולל עבירות קשות אותן ביצע המבקש כאשר הוא היה חלק מקבוצת אנשים אשר התנפלו באלימות קשה על מאבטח ועובד נוסף שכל שניסו היה לבצע את תפקידם. אין לי אלא להצטרף לבית המשפט המחוזי באמירה כי תופעה זו של אלימות מועדונים בקרב בני הנוער הינה תופעה חמורה במיוחד אשר כפי שכבר ראינו לצערנו, תוצאותיה עלולות להיות אף חמורות מאלו שבעניין שלפנינו ולהגיע לכדי פציעות חמורות ואף מוות (ראו למשל, ע"פ 3231/04 סבן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 1.9.2004)). לכך מצטרפת העבירה נשוא הכתב האישום הראשון שאף היא אינה "מינורית" ומשקפת זלזול עמוק ברשויות ובערכי החוק. יתרה מכך, עבירות אלו בוצעו עת היה המבקש מצוי תחת צו מבחן בגין עבירות קודמות של השגת גבול ואלימות. בנסיבות אלו, מקובלת עלי מסקנת בית המשפט המחוזי כי על אף גילו הצעיר של המבקש ונסיבות חייו הקשות אשר הובילו ככל הנראה לביצוע העבירות, ולמרות ההליך השיקומי שהחל ואשר יש לברך עליו ולקוות להצלחתו, מן הראוי היה להשית על המבקש עונש ממשי אשר ירתיע אותו ואת בני גילו. לא ניתן לומר כי העונש שהושת עליו, בוודאי כאשר מדובר בעונש שירוצה בעבודות שירות, חורג מהראוי בנסיבות העניין ואף נוטה הוא לקולא. משכך, לאור העובדה שאין עונש זה חורג מהמקובל בנסיבות המקרה אף שמדובר במי שהיה קטין על סף בגרותו בעת ביצוע העבירות אין מדובר בשינוי במדיניות הענישה ואין מקום להידרש לטענת בא כוח המבקש בעניין.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 10.7.2008 לעיכוב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות מבוטלת.

על המבקש להתייצב עד ליום 14.12.2008 בשעה 8:00 בבוקר בפני הממונה על עבודות השירות במפקדת גוש מרכז ברמלה לשם שיבוצו לריצוי עבודות השירות שהוטלו עליו.