רע"פ 6205/08 רוברט הרמן נ. מדינת ישראל

המבקשים הועמדו לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (פ 2743/06) בגין עבירות של ניכוי מס תשומות בלי שיש להם לגביו מסמך כנדרש, במטרה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערף מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף ); ועבירות של ניהול פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מס ערך מוסף.

לפי הנטען בכתב האישום, המבקשת 2 (להלן: המבקשת ), ומנהלה המבקש 1 (להלן: המבקש ), רכשו חשבוניות פיקטיביות, רשמו אותן בספרי הנהלת החשבונות של המבקשת, וקיזזו את מס התשומות הגלום בחשבוניות בדיווחיהם התקופתיים למנהל מס ערך מוסף.

ביום 10.7.2007 הרשיע בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד' שריזלי ) את המבקשים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, על יסוד הודאתו של המבקש במסגרת הסדר טיעון.

ביום 4.11.2007 גזר בית משפט השלום על המבקש עונש של שמונה עשר חודשי מאסר בפועל; שנים עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; וקנס בסך 60,000 ש"ח או שישה חודשי מאסר תמורתו. על המבקשת גזר בית המשפט עונש סמלי כהגדרתו, בסך 500 ש"ח.

על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 71927/07). בערעורו התמקד בטענה לפיה ההליך לא קיום כהלכתו, שכן לא התקיימה הקראת כתב האישום, כדרישת סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ), ומשכך יש לאפשר לו לחזור בו מהודאתו. עוד טען המבקש כנגד העונש שהוטל עליו.

יצוין כי מלכתחילה כוון הערעור כנגד גזר הדין בלבד. בהמשך, ביקש המבקש לתקן את ערעורו ולהרחיבו לעניין הכרעת הדין, ולהוסיף לערעור את המבקשת. ביום 5.3.2008 נענה בית המשפט לבקשת המבקש לתיקון הודעת הערעור, ככל שהיא נוגעת לו עצמו, אך דחה את בקשתו לצרף את המבקשת, משלא ערערה מלכתחילה. ביום 10.4.2008 דחה בית המשפט את בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור ולצירופה לערעור המבקש.

ביום 29.6.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא ד' ברלינר , סגן הנשיא ז' המר והשופט ד' רוזן ) את ערעורו של המבקש בכל הנוגע להכרעת הדין, וקיבל אותו בנוגע לגזר הדין, בהעמידו את רכיב המאסר בפועל שנגזר על המבקש על חמישה עשר חודשים. בכל הנוגע לבקשת המבקש לחזור בו מהודאתו, קבע בית המשפט המחוזי כי הגם שראוי היה ובית משפט השלום היה מקפיד במילוי כל הוראות חוק סדר הדין הפלילי, הרי שבנסיבות התיק הנוכחי, אין הפגם ברישום משקף עיוות דין או מחדל דיוני המצדיק היענות לבקשת המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. במסגרת הבקשה שב המבקש וטוען כי בניגוד לדרישת סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי, לא הוקרא באוזניו כתב האישום, ואף לא מתקיים החריג הקבוע בסיפא לסעיף, שכן הגם שהיה מיוצג, בא כוחו דאז לא הודיע לבית המשפט כי קרא את כתב האישום באזניו והסביר לו את תוכנו, והדבר לא אושר על ידו. לטענת המבקש, כשל זה משקף עיוות דין שנגרם לו, שכן למעשה לא הבין את מהות האישומים כנגדו. בנוסף, טוען המבקש כי המבקשת הורשעה מבלי שבא כוחו יאמר כי הוא מודה בשמה.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, משאין היא מגלה עילה לקיום דיון "בגלגול שלישי". לגופו של עניין טוענת המשיבה כי הפגם הדיוני שנוצר בעניינו של המבקש אינו מצדיק לאפשר לו לחזור בו מהודייתו בשלב זה.

יצוין כי לאחר הגשת תשובת המשיבה הגיש המבקש בקשה להשיב לתשובה זו, הכוללת בחובה טענות לגופו של עניין, ובהם טיעונים הנוגעים לעניין העונש. לא מצאתי מקום להתייחס לטיעונים אלו, משאין מקומם בבקשה להשיב לתשובה, אלא בבקשה עצמאית לתיקון בקשת רשות הערעור. למען הזהירות יצויין כי אף לגופו של עניין לא מצאתי ממש בטענות אלו.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, חרף טענות המבקש, הרי שאין הבקשה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית או מגלה כל עילה אחרת המצדיקה מתן רשות ערעור, וכל עניינה הוא ביישומה של ההלכה הקיימת על נסיבות המקרה. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון במיום 10.7.2007, בא כוחם של המבקשים ציין כי הסביר למבקש את פרטי הטיעון, והמבקש מודע לו ומודה בעובדות כתב האישום המתוקן. בעקבות זאת הודיע בית המשפט לצדדים שאיננו כבול בהסדר הטיעון, ולאחר מכן הרשיע את המבקשים. אכן, אין בפרוטוקול כל רישום המתייחס למבקש – בשם עצמו וכמייצג את המבקשת. אלא ששותף אני בעניין זה לקביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה בנסיבות העניין, אין בעובדה זו כדי לאפשר לו לחזור בו מהודייתו, בשלב זה של ההליכים, לאחר שנגזר דינו ואף לאחר שהוגש ערעור על גזר הדין. כפי שמציין בית המשפט, הודאת המבקש באה לאחר מספר חודשים שבהם התנהלו מגעים בינו ובין המשיבה, לשם הגעה להסדר טיעון. אף לאחר הרשעתו נמשכו ההליכים מספר חודשים נוספים, עד לגזירת דינו, במהלכם התקיימו טיעונים לעונש. ויתרה מכן, אף לאחר שנגזר דינו, הגיש המבקש מלכתחילה ערעור רק על גזר הדין. בנסיבות אלו, אין המבקש יכול להיתלות בפגם הדיוני שנפל בעניינו, ולטעון כי הודאתו אינה הודאת אמת.

לאור האמור, איני מוצא גם מקום להתערב בהחלטת בית המשפט שלא להאריך את המועד להגשת ערעורה של המבקשת על הרשעתה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 18.7.2008, בעניין עיכוב ביצוע העונש, מבוטלת בזאת.

המבקש יתייצב ביום 4.12.08 לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.