רע"פ 6206/08 אברהם דורי נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה בירושלים הרשיע את המבקש, בהעדרו, בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר. בעשותו כן, ציין בית-המשפט כי המשיבה הציגה בפניו אישור על זימון כדין, אולם המבקש לא התייצב ולא השיב בכתב לעובדות שיוחסו לו, ועל כן הוחזק כמודה בביצוע העבירה. בקשה שהגיש המבקש לביטול פסק-הדין בטענה כי לא זומן לדיון, נדחתה. המבקש לא אמר נואש, והגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי בירושלים, שם חזר וטען כי לא זומן כדין וכלל לא ידע על העבירה או על הדיון. בנוסף, צורף לערעור תצהירו של אבי המבקש, בו הוא מצהיר כי היה זה הוא ולא בנו שנהג ברכב האמור ביום ביצוע העבירה. בית-משפט קמא דחה את הערעור, וקבע כי ההזמנה למבקש נשלחה כדין, ובכך יצאה הרשות ידי חובתה. כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. בבקשתו הוא חוזר על הטענות שהעלה בפני ערכאות קמא, לאמור, לא ניתן לו יומו בבית-המשפט ונפגעו זכויותיו.

2.

דין הבקשה להידחות. סעיף 240(א) לחוק סדר-הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 מאפשר לשפוט אדם שלא התייצב לדיון, אם סבור בית-המשפט כי לא כרוך בכך עיוות דין. באשר לבקשה לביטול פסק-הדין במקרה מסוג זה, כבר נפסק כי:

"אכן, לאור העובדה כי המשפט נגדו התנהל שלא בנוכחותו, רשאי הנאשם שהורשע בדינו לפנות לבית-המשפט בבקשה לבטל את פסק-הדין. תכלית הבקשה לביטול פסק-הדין היא לבטל את המשפט ולהניע מחדש את גלגלי ההליך הפלילי. מכאן, כי בשלב זה ניצב המבקש לפתחו של בית-המשפט כאשר מבוקשו הוא לקבל "כרטיס כניסה" לקיום חוזר של הליך שהתנהל לכאורה כדין והסתיים. על המבקש מוטל אפוא הנטל לשכנע את בית-המשפט כי מתקיימים טעמים המצדיקים את הנעת גלגלי המערכת מחדש. בית-המשפט צריך להשתכנע, מתוך המסמכים המוגשים לו, כי מדובר בנסיבות מיוחדות – כאלה הנזכרות בסעיף 130(ח) – המצדיקות מתן רשות למבקש להשתתף בהליך חוזר" (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל , נז(6) 793, 801 (2003)).

הסברו של המבקש לעניין אי-התייצבותו לדיון המקורי שנקבע בעניינו, לא קנה אחיזה בלבן של שתי ערכאות קמא, ולא מצאתי מקום או עילה ללבן שאלה זו, שבבסיסה עובדתית היא, בפני ערכאה שלישית.

הבקשה נדחית.