רע"פ 6267/00 אורן לוי נ. מדינת ישראל

1.המבקש הודה בפני בית משפט השלום, מפי בא-כוחו, בעובדות המגלות עבירות של שמוש לרעה בכח משרה ותקיפה הגורמת חבלות של ממש. על פי עסקת הטעון בין בעלי הדין, נקבע על ידי בית המשפט שהוכחו העבירות אך בית המשפט לא החליט בשלב זה על הרשעתו אלא נתבקש תסקיר קצין מבחן לענין שרות לתועלת הצבור. לאחר שהתקבל התסקיר, הטיל בית משפט השלום על המבקש שירות לתועלת הצבור ללא הרשעה.

על פסק-דין זה הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי. בשל איחור ביום בהגשת הערעור, נתבקשה על ידי המשיבה הארכת המועד להגשת הערעור. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה להארכת המועד והחליט גם לקבל את הערעור, במובן זה שהחליט להרשיע את המבקש. על כך הוגשה בקשה זו לרשות ערעור.

2.לאחר עיון בטענות בעלי הדין באתי למסקנה שאין להתערב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. בנסיבות המקרה, ההחלטה על מתן ארכה להגשת הערעור סבירה. גם קבלת הערעור על ידי הרשעת המבקש אינה מצדיקה התערבות. אציין בהקשר זה, שלא היתה סטייה מצד המשיבה מעסקת הטעון כשבקשה את הרשעת המבקש נוכח התנהגותו בכל נסבות המקרה, כפי שאכן קבע בית המשפט המחוזי. אוסיף עוד, שהנושאים שמעורר המבקש בבקשתו, על פי תכנם, אינם מצדיקים מתן רשות ערעור לערכאת ערעור שניה.

3.המבקש ניצל את הבקשה לרשות ערעור וטען עוד, כי לא הוא הודה בעובדות כתב אישום אלא סנגורו, שלא בנוכחותו. מטעם זה בקש שהודאתו תבוטל, וכמובן גם את הרשעתו. אין בטענה זו ממש בנסיבות המקרה. הוכח, שההודאה היתה בשמו ועל דעתו של המבקש ובמשך שלוש שנים, במהלך הליכים שונים כולל במסגרת הערעור בבית המשפט המחוזי, לא חלק המבקש על הודאתו. כל טענותיו מכוונות היו לכך שלא יורשע על יסוד הודאתו, ולא כנגד עצם ההודאה. הוא גם לא הגיש ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום. בנסיבות אלה, אין להתיר לו עתה לחזור מהודאתו, ובודאי לא נגרם לו כל עיוות דין כשהחליט בית המשפט להרשיעו על סמך ההודאה.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.