רע"פ 629/07 אשרף חאג' נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה "גבעות האלונים"

1.

בשנת 2000 פנה המבקש, חאג' אשרף, למשיבה, הועדה המקומית לתכנון ובניה "גבעת אלונים", בבקשה ליתן לו היתר להקמתה של תחנת דלק בחלקה 23 בגוש 10267 בשפרעם. בדיון שערכה המשיבה בעניינו של המבקש ביום 16.4.03, קיבלה בקשתו זו אישור עקרוני, בכפוף לתנאים שונים, ובהם קבלת אישור מטעם מע"צ. ביום 25.2.04 הוצא היתר בניה למבקש, בו היתה הפניה להחלטת הועדה מיום 16.4.03, ברם, הדרישה לקבלת אישור מטעם מע"צ לא נזכרה בו במפורש. שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 2006, החל המבקש בהקמתה של תחנת הדלק, וביום 5.7.06 הוציאה המשיבה צו להפסקת הבניה, מן הטעם שזו נעשית ללא היתר או בסטייה מהיתר, ובניגוד לתנאי מע"צ לפיו אין להתחיל את עבודות בניה טרם ביצוען של עבודות סלילה לדרך האזורית הסמוכה לתחנת הדלק.

2.

נוכח כך, עתר המבקש בפני בית-משפט השלום בעכו לביטול הצו, וטען כי השקיע ממון רב בעבודות הבניה, וכי פקחי המשיבה – אשר ביקרו במקום – וידאו כי הבניה נעשית כדין. המבקש טען עוד, כי היתר הבניה שניתן לו לא הזכיר כלל את הדרישה לקבלת אישור מע"צ, ומשכך, לא ניתן היה להוציא נגדו צו להפסקת הבניה. בית-משפט השלום קיבל טענה זו, וקבע כי מאחר שהמשיבה לא התנתה – בהיתר הבניה גופו – את תחילתן של עבודות הבניה בסלילת הדרך האזורית, תנאי זה אינו מהווה חלק מההיתר. עוד נקבע, כי אין לשעות לטענת המשיבה בדבר פקיעתו של היתר הבניה מן הטעם שעבודות הבניה החלו למעלה משנה לאחר הוצאתו, הואיל וביקור נציגי המשיבה באתר הבניה מהווה חידוש דה פקטו של תוקף ההיתר. נוכח כל אלה, ביטל בית-המשפט את צו ההפסקה המנהלי.

3.

בית-המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ש' ברלינר) קיבל את ערעור המשיבה כנגד החלטה זו, וקבע כי נוכח האמור בסעיף 145(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, יש לראות את הוראותיה של התוכנית החלה על הקרקע כחלק מהיתר הבניה עצמו, אף אם הדבר לא נאמר בו במפורש. כיוון שבמקרה דנן כללה התכנית מספר תנאים אשר לא נתקיימו, ובכלל זה אישור מע"צ, דינו של צו ההפסקה לעמוד על מכונו. עוד נקבע, כי מאחר שחלף פרק זמן של למעלה משנה מיום מתן ההיתר עד ליום תחילתן של העבודות בפועל, ברי הוא כי ההיתר פקע (תקנה 20(ג) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאים ואגרות), התש"ל-1970), ואין רגליים לסברה כי ניתן לו אישור מחודש ללא שהתקיים בעניינו דיון בפני הועדה.

4.

מכאן הבקשה שבפני, בה עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, מן הטעם שאין להסתמך על תנאי שלא נכלל בגוף ההיתר כעילה להוצאתו של צו מנהלי, וכי ההיתר עומד בתוקף, שכן נכתב בו מפורשות כי הוא תקף לשלוש שנים, שסיומן ביום 25.2.07.

5.

אין בידי להיעתר לבקשה, ולו מן הטעם שמכוח הדין, ההיתר שניתן למבקש בטל הוא. אכן, בהיתר נאמר כי תוקפו יפקע בתום 3 שנים מיום הוצאתו, אולם מנגד קיימת תקנה 20(ג) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970, הקובעת לאמור: "לא הוחל בעבודה או בשימוש בתוך שנה מיום הוצאת ההיתר, בטל ההיתר". וכאן המקום להדגיש, כי אין סתירה בין האמור בהיתר שניתן בידי המבקש להוראתה של תקנה 20(ג), הואיל וגם מקום שתוקפו של ההיתר שלוש שנים, חייב מקבל ההיתר להתחיל בביצוען של עבודות הבנייה

בתוך שנה , ואם לא עשה כן,הוא חייב לשוב ולפנות לרשות התכנון. ההיתר שניתן למבקש הוצא ביום 25.2.2004, ומוסכם על הכל כי תחילתן של העבודות היה לאחר למעלה משנתיים. במצב זה שוב אין ספק כי בית המשפט המחוזי לא נתפס לתוצאה שגויה, וממילא לא הוכחה עילה למתן רשות לערער.

הבקשה נדחית.