רע"פ 6306/07 פנחס הספל נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בכפר-סבא בעבירות של קבלת דבר במרמה וזיוף מסמך, לפי סעיפים 415 ו-418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על-פי עובדות כתב האישום, המבקש, סוכן ביטוח, החתים בני זוג (להלן:המתלוננים) על הצעת ביטוח תוך התחייבות שהמבטחת לא תנפיק את הפוליסה עד לקבלת הסכמתם. חרף התחייבותו זו העביר המבקש למבטחת את המסמכים, כולל התחייבות של המתלוננים לניכוי הפרמיה מחשבונם בבנק בדרך של הוראת קבע. גם משהודיעו המתלוננים למבקש כי אינם מעוניינים לבצע את הביטוח באמצעותו, הוא לא טרח לבטל את הפוליסה, ובמשך מספר שנים הוסיפו המתלוננים לשלם את הפרמיה בה חויבו, עד אשר עמדו על התרמית. בדרך זו חויבו המתלוננים בסכום ניכר, ובמקביל הוסיף המבקש לקבל מהמבטחת את סכומי עמלתו.

בית-משפט השלום, בגוזרו את עונשו של המבקש, התחשב מחד בגילו ומצבו הבריאותי והכלכלי, ומנגד נשקלה חומרת מעשיו והעובדה שכבר הורשע בעבר בעבירת מרמה. לפיכך, גזר לו בית המשפט שבעה חודשים של מאסר על-תנאי, קנס בסך 1500 ש"ח והוא חויב לפצות את המתלוננים בסכום של 10,000 ש"ח.

2.המבקש הגיש ערעור על גזר-הדין לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בקשתו לדחיית מועד הדיון בערעור נדחתה, ועל אף זאת, בחר שלא להתייצב. בעקבות כך, ומכוח סעיף 208 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, דחה בית המשפט את הערעור תוך שציין כי מאז הוגש הערעור נדחה הדיון בו מספר פעמים, חלקן בשל אי התייצבותו של המבקש.

3.כעת, עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הואיל וביום שנקבע לשמיעת הערעור שהה בבית החולים לצורך בדיקות וקבלתם של טיפולים רפואיים.

4.דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור נועדה ללבן שאלה משפטית שהשלכותיה כלליות ואינן מצטמצמות לעניינם של המתדיינים בלבד (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123) . הבקשה שבפני אינה מעוררת שאלה מעין זו, ולפיכך דינה להידחות. אף לגופו של עניין, סבורני כי בטענותיו של המבקש כנגד פסק דינו של בית-המשפט קמא אין ממש. סעיף 208 לחוק סדר הדין הפלילי מקנה לבית-המשפט סמכות לדחות ערעור כאשר המערער הוזמן כדין אך לא התייצב לדיון. משהוזמן המבקש ליום ושעה מוגדרים, ובמיוחד לאחר שבקשתו לדחיית הדיון סורבה, הוא בחר לעשות דין לעצמו, ועם כך לא ניתן להשלים, במיוחד נוכח השיהוי הניכר בסיומם של ההליכים (העבירות בוצעו בין השנים 1995 ו-1999, וההליכים בפני הערכאה הדיונית החלו בשנת 2002 !).

לפיכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעכב את ביצועו של העונש .