רע"פ 631/03 גדעון בן ישי נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (זיוף מסמכי רכב), החזקת נכס החשוד כגנוב והחזקת נשק. זאת, לאחר שהמבקש קשר קשר עם אחר לזייף רישיונות נהיגה ורכב, טפסים של משרד התחבורה ותעודות ביטוח לרכב. שירות-המבחן, אשר התרשם כי חל שינוי משמעותי באורח חייו של המבקש אשר השתמש בעבר בסמים, המליץ להסתפק בהעמדתו תחת פיקוח. ואולם, לנוכח חומרת העבירות שביצע המבקש, הטיל עליו בית-משפט השלום 20 חודשי מאסר בפועל ושני מאסרים על-תנאי. בית-משפט השלום ציין בגזר-הדין, כי על-פי הציוד והמסמכים שנתפסו מצטיירת תמונה של אדם שהקים מפעל קטן לזיוף מסמכים; כי מדובר בעבירה מתוכננת בקפידה ומתוחכמת שנדרש לה ידע רב ושנמשכה לאורך זמן; כי זיוף רישיונות נהיגה ורכב הפכה לתופעה נפוצה המסכנת את שלום הציבור; וכי המבקש גילה אטימות להשלכות החמורות של מעשיו.

המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ערעור על פסק-הדין, בגדרו טען כי בגזר-דינו לא נתן בית-משפט השלום משקל ראוי להמלצת שירות-המבחן.

בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור, בקובעו כי אכן לא ניתן משקל הולם לשיקולי השיקום של המבקש. ואולם, מנגד – כך קבע בית-המשפט המחוזי – הורשע המבקש בעבירות חמורות, ועל-כן יש מקום שהענישה תכלול גם רכיב של מאסר לריצוי בפועל. לפיכך, העמיד בית-המשפט המחוזי את עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש על 10 חודשי מאסר.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגדרה טען המבקש, כי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי עומד בסתירה להלכות בדבר הטלת ענישה שיקומית אינדיבידואלית על נאשמים שהצליחו לשקם את חייהם לאחר התמכרותם לסמים קשים; כי למבקש אין עבר פלילי; כי למבקש נסיבות אישיות ומשפחתיות קשות; וכי שליחתו למאסר תפגע קשות בתא המשפחתי. כן נטען, כי המבקש היה נתון במעצר-בית מלא במשך תקופה ארוכה של 31 חודשים; וכי היה מקום לנכות מעונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש 40 ימים בהם היה נתון במעצר.

יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור. שכן, כידוע, טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות כשלעצמן עילה לדיון בגלגול שלישי. ראו בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה; ניתנה בתאריך 13.8.91). לאחר שעיינתי בטענות המבקש, לא מצאתי כי יש מקום לסטות מכלל זה במקרה שבפניי.

מעבר לדרוש יוער, כי בית-המשפט המחוזי איזן נכונה בין שיקומו של המבקש מחד לבין חומרת מעשיו מאידך, והביא בחשבון שיקוליו את העובדה שהמבקש היה נתון במעצר-בית לתקופה ממושכת, כמו גם נתן דעתו לימי המעצר שריצה. כל אלה הובאו בגדר שיקוליו של בית-המשפט המחוזי, כאשר העמיד את עונשו של המבקש על 10 חודשים במקום 20, ואין אני רואה עילה להתערבות בפסק-דינו.

אשר-על-כן הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתאריך 10.2.03 עד השעה 12:00.