רע"פ 6334/07 אלון ממן נ. מדינת ישראל

1.

בכתב-אישום שהוגש נגד המבקש לבית-משפט השלום בנצרת נטען, כי ביום 3.12.03 הוא החזיק בביתו סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 2,452.2 גרם ,

שלא לצריכתו העצמית. כמו כן, החזיק המבקש בשתי מחסניות של נשק מסוג M -16, שהכילו 52 כדורים בקוטר 5.56 מ"מ . בגין כל אלה יוחסו למבקש עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית והחזקת נשק שלא כדין, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973, וסעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. המבקש כפר בעובדות אשר יוחסו לו, וטען

כי הסם והנשק אשר נתפסו אינם שייכים לו, וכי הבית בו הם נתפסו אינו ביתו. טענה נוספת בפי המבקש היתה כי

פגמים שנפלו, לשיטתו, ב"שרשרת הסם" מעוררים ספק בנוגע להנחה כי החומר שנתפס ברשותו הוא החומר שנבדק על-ידי המעבדה לזיהוי פלילי. המבקש הצביע על כך ששתי השקילות שנערכו לסם

– האחת מייד לאחר תפיסתו, והשנייה במחלקה לזיהוי פלילי – הניבו תוצאות שונות, וכן על כך שבעוד שבעת תפיסתו הועבר הסם שאוחסן בצידנית לשקית כחולה, הוא הוצג בבית-המשפט בשקית שחורה. בהכרעת-דינו קבע בית-המשפט שאין בנתונים אלה כדי לפגום בזיהוים של המוצגים. בית-המשפט הסביר כי ההבדל בתיאור צבע השקית מקורו בתאורה או בהתרשמות שונה, ואילו את השוני במשקל ייחס הוא לטעות באחת מהשקילות. יחד עם זאת, קבע בית-המשפט כי הספק יפעל לטובת המבקש, ועל כן ייחס לו את המשקל הנמוך מבין השניים. בסופו של יום הורשע המבקש ונגזרו לו שנת מאסר, 18 חודשי מאסר על תנאי, והוא נפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שישה חודשים מיום שחרורו ממאסר . בנוסף, הושת עליו קנס קנס בסך 5,000 ש"ח, והוא חויב לחתום על התחייבות בסך 5,000 ש"ח שלא לבצע עבירות .

2 .

המבקש, אשר התקשה להשלים עם הרשעתו והעונש שהושת עליו, הביא את השגותיו בפני בית-המשפט המחוזי בנצרת. בגדר ערעורו שב המבקש ושטח את טענותיו ביחס לפגמים אשר נפלו בשרשרת הובלת הסם, וטען כי יש לבטל את הרשעתו ביחס לכמות הסם לגביו התעוררו תהיות. ביחס לעבירת הנשק, נטען כי לא הוכח כי ידע על הימצאות הנשק בחצר הבית

עובר לתפיסתו על-ידי המשטרה, מה גם שהוא לא נמצא בחזקתו או בשטח המצוי בבעלותו. באשר לעונש, טען המבקש, כי נוכח היותו אדם נורמטיבי וללא עבר פלילי, מן הראוי היה לקבלת את המלצת שירות המבחן, ולהימנע מהטלת עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח. בית-המשפט דחה את הערעור לאחר שבחן בשנית ובאופן מעמיק את הפגמים עליהם הצביע המבקש, והגיע לכלל מסקנה כי אין בהם כדי לפגום בהרשעה. באשר לעבירת החזקת הנשק, קבע בית-המשפט המחוזי, כי מהודעתו של המבקש במשטרה עולה כי הוא ידע היכן נמצאו הכדורים, מתי הם הובאו לשם ולאיזו מטרה. עוד נקבע, כי די בידיעה והשליטה שהיו למבקש ביחס לנשק כדי להקים את דרישת "המחזיק" כאמור בחוק. גם בעונש לא ראה בית-המשפט המחוזי מקום להתערב, בעיקר בשל חומרת העבירות בהן הורשע המבקש.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ולצורך כך הוא שב ומעלה את אותן טענות אשר שימשו אותו בערעור בפני שית משפט קמא, הן ביחס להרשעה והן ביחס לגזר-הדין.

4.

דין הבקשה להידחות. רשות לערעור שני ניתנת במשורה באשר היא מיועדת למקרים חריגים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). אין זה המצב בבקשה שבפני. יתרה מכך, הרשעתו של המבקש התבססה על הכרעה בשאלות של עובדה אשר נבחנו בידי הערכאה הדיונית, ושבו ונבחנו בערכאת הערעור, ובכך די. באשר להשגות כנגד העונש, הלכה היא כי חומרת העונש לכשעצמה אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור, ולא מצאתי כי בעניינו של המבקש הוכחה עילה לסטות מהלכה זו (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646).

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.