רע"פ 6339/02 עאמר פאהום נ. מדינת ישראל

המבקש, סטודנט למשפטים, הועמד לדין בבית-משפט השלום בנצרת בגין עבירות של גניבה בידי עובד וזיוף בנסיבות מחמירות, שאותן ביצע באחד-עשר מקרים שונים, וגנב בסך-הכל 21,000 ש"ח בעת היותו פקיד בבנק. המבקש הודה בביצוע העבירות, ובית-משפט השלום החליט, לאור המלצתו של שירות-המבחן, לחייב את המבקש בביצוע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות, וזאת מבלי להרשיעו בדין.

המדינה ערערה לבית-המשפט המחוזי בנצרת, שקיבל את הערעור והרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו, בנמקו כי אין המדובר במעידה חד-פעמית, וכי העבירות נעברו לאורך תקופה בת מספר חודשים (להלן: פסק-הדין הראשון).

עניינו של המבקש הוחזר לבית-משפט השלום, אשר גזר על המבקש שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, עשרה חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 4,000 ש"ח.

ערעורו של המבקש לבית-המשפט המחוזי התקבל באופן חלקי, ועונש המאסר הופחת והועמד על ארבעה חודשים.

מכאן הבקשות שבפניי למתן רשות ערעור על שני פסקי-הדין שניתנו על-ידי בית-המשפט המחוזי.

עיינתי בטענות המבקש ובתשובת המדינה, והגעתי לכלל דעה כי הבקשות אינן מגלות עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין אין מקום להתערב בפסק-דינו הראשון של בית-המשפט המחוזי, אשר בדין הרשיע את המבקש, שכן הכלל הוא כי יש להרשיע עבריינים ולמצות עמם את הדין אלא במקרים חריגים, ובענייננו לא התקיימו נסיבות המצדיקות חריגה מכלל זה.

אשר-על-כן, הבקשות למתן רשות ערעור נדחות.