פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6346/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המבקש:
מוחמד עמד סלאם עמלה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין
בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 22.5.02 בע"פ 7049/02 שניתן על-ידי כבוד
הנשיא ג' גלעדי, סגן-הנשיא י' פלפל והשופטת ר' יפה-כ"ץ
בשם המבקש: עו"ד איהאב כתאנה;
עו"ד נגה שביט
החלטה
המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בבית-משפט השלום באשדוד בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, הסעה שלא כדין של אחר, נהיגה ברכב עם מספר זיהוי ישראלי והתחזות לאחר באמצעות תעודת זהות מזוייפת, והוטלו עליו שמונה חודשי מאסר בפועל, ו-15 חודשי מאסר על-תנאי. כן הפעיל בית-משפט השלום עונש מאסר על-תנאי של ארבעה חודשים – שהיה תלוי ועומד כנגד המבקש בגין עבירה נוספת של כניסה לישראל שלא כדין שביצע המבקש מספר חודשים לפני כן – ואשר ירוצה באופן חופף לעונש המאסר הנוכחי.
המדינה ערערה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע על קולת העונש. בערעורה טענה, כי העונש שהטיל בית-משפט השלום על המבקש הינו קל מדי, ואינו הולם את חומרת העבירות שביצע המבקש; וכי נוכח עברו הפלילי של המבקש – הכולל עבירות בטחוניות משנת 1991 ועבירות משנת 2000 על חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 – יש להחמיר בעונשו של המבקש.
בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור, בקובעו, כי למבקש שלוש הרשעות קודמות, כאשר את העבירה הנוכחית ביצע כשתלוי ועומד נגדו עונש מאסר על-תנאי; כי כאשר היה המבקש משוחרר בערובה בתיק זה, הוא ביצע עבירות נוספות שבגינן נפתח נגדו תיק נוסף; וכי נוכח נסיבות אלה, וחומרת העבירות שביצע המבקש, העונש שהטיל עליו בית-משפט השלום איננו מרתיע דיו. לפיכך, ולאחר ששקל את נסיבותיו האישיות של המבקש, העמיד בית-המשפט המחוזי את עונשו על 14 חודשי מאסר בפועל. יתר חלקי גזר-דין בית-משפט השלום נותרו בעינם.
מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגדרה טען המבקש כי העונש שהטיל עליו בית-המשפט המחוזי הינו כבד ביותר; כי העבירות הבטחוניות שמיוחסות לו בוצעו לפני כ-11 שנים; וכי נסיבותיו האישיות, נסיבות ביצוע העבירה והעובדה שהביע צער וחרטה על מעשיו מצדיקות הקלה בעונשו.
יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור. שכן, כידוע, טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות כשלעצמן עילה לדיון בגלגול שלישי. ראו בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה; ניתנה בתאריך 13.8.91). לאחר שעיינתי בטענות המבקש, לא מצאתי כי יש מקום לסטות מכלל זה במקרה שבפניי.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין אין העונש שהטיל בית-המשפט המחוזי על המבקש חורג מנורמת הענישה הראויה לעבירות מן הסוג שביצע, אף בהתחשב בנסיבותיו האישיות ובנסיבות ביצוע העבירה, זאת לנוכח חומרת המעשים שביצע.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, ג' בטבת תשס"ג
(8.12.02).
ש
ו פ ט ת