רע"פ 6351/01 אסף אטדגי נ. התובע הצבאי הראשי

1.לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים בתיק ע43/01/ מיום 16.7.01 אשר לפיו התקבל ערעורו של המשיב - התובע הצבאי הראשי - על פסק דינו של בית הדין הצבאי המחוזי בתיק צפ246/00/.

2.המבקש נעדר שלא ברשות מיחידתו במשך שנה ו116- ימים רצופים. בשל כך הוא הועמד לדין בעבירה של היעדרות מן השירות שלא ברשות לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו1955- (להלן - החוק) ובעבירה של התנהגות שאינה הולמת לפי סעיף 130 לחוק - עבירה שהיא פועל יוצא מהיעדרותו של המבקש כמפורט לעיל, ומהיותו נושא דרגת סמל. המבקש לא כפר בעובדות נשוא כתב האישום אך טען כי בנסיבות המקרה אין מקום להרשיעו בעבירה לפי סעיף 94 לחוק, הגוררת אחריה רישום במרשם הפלילי. ומה הן אותן נסיבות? המבקש לא עידכן את כתובת מגוריו ביחידתו. הוריו, שקיבלו את צווי הקריאה, לא הודיעוהו על כך שכן הם שרויים בסכסוך עמוק עימו בשל נישואיו לאישה שאינה יהודיה. כך אירע שנודע למבקש על אותם צווים רק משנקרא להגיע לתחנת המשטרה. אין חולק גם על כך, שתקופת היעדרות ללא רשות מהיחידה שאינה עולה על שנה גוררת עימה, מבחינת הנחיותיה הפנימיות של התביעה הצבאית, העמדה לדין משמעתי בלבד. לטענת המבקש, צירוף הנתונים הללו מצדיק את הפעלת סמכותו של בית הדין, הנתונה לו לטענת המבקש לפי סעיף 378 לחוק, ויסתפק בהרשעתו בעבירה לפי סעיף 130 לחוק בלבד, עבירה שאיננה גוררת אחריה רישום במרשם הפלילי.

3.בית הדין הצבאי המחוזי קיבל ברוב דעות את טענת המבקש. שופט המיעוט סבר כי אין לבית הדין הצבאי סמכות להמיר אישום בעבירה אחת לאישום בעבירה קלה ממנה במידה והוכחו יסודות העבירה החמורה, אף כי גם הוא סבר כי לא היה זה ראוי להרשיע את המבקש בעבירה הגוררת אחריה רישום במרשם הפלילי. בית הדין הצבאי לערעורים הפך את פסק דינו של בית הדין הצבאי המחוזי וקבע פה אחד כי אין לבית הדין הצבאי סמכות לפעול כפי שפעל. מכאן הבקשה שלפני.

4.לאחר עיון בטענות בעלי הדין נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. במצב החוקי דהיום אין לערכאה שיפוטית - צבאית או אזרחית - סמכות לבחור את סעיפי האישום, ומדובר בפררוגטיבה של התביעה. עקרון זה של הפרדת רשויות, שיושם על ידי בית המשפט העליון בע"פ 66/88 פ"ד מג (1) 848, לא השתנה עד עצם היום הזה, וההבדלים בטיבם של מנגנוני הענישה הקיימים בין המערכת האזרחית לבין המערכת הצבאית אינם מפחיתים מעוצמתו של עקרון זה. בכך אין אני מחווה כל דעה לגבי המצב הרצוי מבחינה זו במערכת הצבאית או האזרחית.

בית הדין הצבאי לערעורים דחה גם את טענות המבקש באשר להתקיימותן של הגנה מן הצדק ושל הגנת זוטי דברים. המבקש אינו מעלה טענות בענין זה בפני. למעלה מן הצורך אציין כי אין גם עילה לבחינה חוזרת של מסקנות משפטיות אלה.

בהעדר סיכוי של ממש להפוך את מסקנותיו של בית הדין הצבאי לערעורים על פיהן - אני דוחה את הבקשה.