רע"פ 636/21 ברוך לוי נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז – לוד (השופטים העמיתים א' טל ו י' צלקובניק והשופט ח' טרסי ) בעפ"ג 10530-10-20 מיום 28.12.2020, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופט ע' מיכלס ) בת"פ 18914-07-18 מיום 15.9.2020.

2.

המבקש הורשע על פי הודאתו ביום 15.7.2019, בעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973. המבקש הודה כי ביום 26.1.2016 הוא החזיק ­– בדירתו, ובארון חשמל במסדרון הגובל בדירתו – סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של כ-760 גרם נטו.

3.

טרם נגזר דינו, המבקש הופנה לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר בעניינו.

בתסקיר מיום 17.11.2019 עמד שירות המבחן על נסיבותיו האישיות של המבקש, וציין כי לחובתו עבר פלילי. כן צוין, כי חרף טענת המבקש כי אינו צורך סמים, בשתי בדיקות שתן שנערכו לו נמצאו שרידי סמים, והסבריו לכך נמצאו "לא אמינים". עם זאת, מאחר שנטל אחריות למעשיו וביטא "נכונות ראשונית" להשתתף בהליך טיפולי, הומלץ על דחיית הדיון בגזר דינו לצורך שילובו בהליך טיפולי.

בשלושה תסקירים משלימים שהוגשו לאחר מכן, פורט כי בתחילה ביטא המבקש חוסר נכונות להשתתף בטיפול בתחום ההתמכרויות, ואולם עם הזמן, ובהמשך לטיפול פרטי שבו השתתף, הוא שולב בטיפול ייעודי בתחום ההתמכרויות במרכז "חוסן", מסר בדיקות שתן ללא שרידי סמים, שיתף פעולה באופן מלא עם ההליך הטיפולי, והביע רצון ממשי לטפל בקשייו ובהתמכרותו.

בנסיבות אלו המליץ שירות המבחן להטיל עליו צו מבחן למשך שנה שבמהלכה יעמוד בפיקוח וימשיך בהליך השיקום. עוד הומלץ שלא לגזור על המבקש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות, אלא להטיל עליו צו של 300 שעות של"צ, באופן שיאפשר לו להמשיך ולפרנס את משפחתו.

4.

בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם את מעשיו של המבקש נע בין 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל, וזאת בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה, ולמדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים.

כשיקולים לקולא צוינו נסיבותיו האישיות של המבקש – ובכלל זה, הודאתו במיוחס לו, שילובו בהליך טיפולי, מצבו המשפחתי והכלכלי, והעובדה כי כתב האישום נגדו הוגש בחלוף כשנתיים ומחצה מעת ביצוע העבירות. מנגד, בית משפט השלום עמד על חומרת העבירה, ועל כמות הסם ה"נכבדה" שהחזיק המבקש שלא לשימוש עצמי, באופן המחייב מתן משקל הולם לשיקולי גמול והרתעה.

בנסיבות אלו, נקבע כי אומנם יש לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, אולם אין להימנע לחלוטין מהטלת עונש מאסר בפועל.

לאור האמור, בית משפט השלום גזר על המבקש עונש של 4 חודשי מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות; 8 חודשי מאסר על תנאי; והוטל עליו צו מבחן למשך שנה. לפנים משורת הדין, ובשים לב למצבו הכלכלי של המבקש, לא הושת עליו קנס כספי.

5.

ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה ­– מבלי שנתבקשה תגובת המשיבה. נקבע, כי גזר דינו של בית משפט השלום ניתן תוך שקילת מכלול השיקולים הצריכים לענין, וכי העונש שנגזר על המבקש אינו מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

6.

מכאן הבקשה שלפניי, שבה נטען כי שגה בית משפט השלום בקביעת הרף התחתון של מתחם העונש ההולם על 6 חודשי מאסר בפועל; וכי מכל מקום, משעה שנקבע כי שיקומו של המבקש מצדיק חריגה לקולא ממתחם העונש, הרי שלא היה מקום לאזן בין שיקול זה לבין שיקולי הגמול וההרתעה, אלא לגזור את העונש על פי שיקולי שיקום בלבד.

7.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי רשות לערער "בגלגול שלישי" תינתן רק כאשר מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, או כאשר מתעורר חשש ממשי לעיוות דין או אי צדק שנגרמו למבקש. זאת ועוד, כאשר הבקשה נסובה אודות חומרת העונש כשלעצמה, לא תינתן רשות ערעור אלא אם העונש שנגזר על המבקש סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים (רע"פ 489/21 ביטאו נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (26.1.2021)).

הבקשה דנן אינה נמנית עם מקרים אלו.

8.

כפי שציינתי לא אחת, שיקולי שיקומו של הנאשם אינם חזות הכול. הקביעה כי שיקולים אלו מצדיקים סטייה לקולא ממתחם העונש, אינה שוללת אפוא, כשלעצמה, את הצורך לאזן בין שיקול זה ובין שיקולי הענישה הנוספים הצריכים לענין (ראו רע"פ 2361/20 בן אדרת נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (6.4.2020); רע"פ 5754/20 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (30.8.2020)).

במכלול נסיבות הענין, איני סבור כי נפל פגם באיזון שנערך במקרה דנן בין שיקולי שיקומו של המבקש ובין שיקולי הגמול וההרתעה. מכל מקום, ודאי שהעונש שנגזר עליו אינו מחמיר עמו במידה המצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי".

9.

הבקשה נדחית אפוא, וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.