רע"פ 6412/11 רועי קריטי נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר כהן) מיום 7.7.11 בתיק עפ"ת 40901-05-11, בו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית המשפט לתעבורה בירושלים (השופטת קסלסי) מיום 22.5.11 בתיק תת"ע 5933/10. עניינה של הבקשה – חישוב מועדי פסילה.

ב.

ביום 22.4.10 הורשע המבקש בהיעדרו בעבירה של נהיגה בשכרות, והושתו עליו (בין היתר) 24 חודשי פסילה בפועל. המבקש לא הפקיד את רשיונו, ואף על פי כן ביום 18.5.11 ביקש מבית המשפט לתעבורה לחשב את תקופת הפסילה למפרע מיום גזר הדין . בבקשה נטען, כי בא כוחו הקודם של המבקש (עו"ד פלצ'י) הודיע לו "רק לפני תשעה חודשים שאסור לו לנהוג, סבר המבקש בתמימותו כי החל לרצות את הפסילה... אך מבדיקה שערך המבקש התברר כי גם לא הופקד תצהיר או רישיון על ידי עורך דין פלצ'י". ביום 22.5.11 דחה בית המשפט לתעבורה את הבקשה.

ג.

במסגרת ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, טען המבקש כי ידע על הפסילה מיום מתן גזר הדין, כי נתן את רשיונו לעו"ד פלצ'י וסבר כי הוא הפקידו כדין (עמוד 3 לפרוטוקול הדיון מיום 28.6.11). בית המשפט המחוזי הורה לבאת כוח המשיבה לקבל את עמדת עו"ד פלצ'י, וזה טען כי לא פגש במבקש עד מפברואר 2011, וכי המבקש לא העביר לידו את רישיונו. נוכח האמור דחה בית המשפט המחוזי את הערעור.

ד.

בבקשה נטען, כי שגה בית המשפט כשהסתמך על מכתבו של עו"ד פלצ'י שלא נתמך בתצהיר, ובין היתר הוצגו מסמכים המעידים כי עו"ד פלצ'י ייצג את המערער כבר בשנת 2010 (נטענו טענות נוספות שאינן רלבנטיות להליך זה, שעניינו חישוב תקופת הפסילה בלבד).

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128), ואין המקרה שלפנינו מעורר שאלות מסוג זה. אודה, כי כיון שבית המשפט המחוזי ייחס משקל רב לעמדת עו"ד פלצ'י, שקלתי - חרף היעדר עילה על פניה למתן רשות ערעור - האם לבקש את תגובתו לטענות המבקש (הנתמכות במסמכים שהוגשו לבית המשפט לתעבורה כבר בפברואר ואפריל 2010). ואולם, מעבר לכך שהליך בגלגול שלישי לא נועד לברר שאלות עובדתיות (רע"פ 6883/96 בוטושנסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), בענייננו גירסתו הבעייתית מאוד של המבקש, כפי שיפורט, מחייבת את דחיית הבקשה.

ו.

בבקשות הכתובות שהוגשו לבתי המשפט הקודמים טען המבקש, כי דבר הפסילה נודע לו בתשעה חודשים עובר להגשת הבקשה (אשר הוגשה כאמור ביום 18.5.11); ועל גירסה זו, קרי ידיעה מאוגוסט 2010 לערך, שאינה יכולה להצדיק, אף לשיטת המבקש, חישוב הפסילה למפרע מיום גזר הדין (22.4.10) - הוא חוזר בתצהירו. והנה, בדיון בבית המשפט המחוזי, לאחר שהבין שאף גירסתו שלו לא תסייע לו, טען המבקש "מיום 22.4.10 ידעתי שאסור לי לנהוג, גם לפי טלפון למזכירות, וגם לפי העורך דין שייצג אותי"; כחלק מגירסה זו, הסותרת את תצהירו, טען המבקש לראשונה "נתתי את הרישיון לעו"ד פלצ'י" (טענה שלא נתמכה בתצהיר). אדם המבקש לבוא בשעריה הצרים של רשות ערעור

בטענת עוול, צריך שיבוא וידיו נקיות; דומה, כי לא זה המצב בתיק דנא. לא אמנע מלומר, כי לאחר שבבית המשפט המחוזי טען בא כוח המבקש: "אני לא ראיתי את ההודעה של פסק הדין, אם חברתי אומרת ש-9 חודשים לא נהג, אפשר לבוא ולומר להתקדם לכיוון סיום פסק הדין" (עמוד 2 לפרוטוקול הדיון), מתמיהה העובדה שהבקשה הנוכחית הוגשה מבלי להתייחס כל עיקר ללוח זמנים זה.

ז.

סוף דבר, איני נעתר למבוקש.