רע"פ 6420/04 יחיאל אבו עזיז נ. מדינת ישראל

1.המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בבית שאן בעבירה של תקיפת עובד ציבור. על פי עובדות כתב האישום ביום 5.11.00, בעת ששהה בבית הסוהר שטה כאסיר, תקף המבקש סוהר שניסה לשכנעו להיכנס לתאו. המבקש הודה בעובדות כתב האישום והורשע בהן. במקביל עתר המבקש לצרף כתב אישום נוסף שהוגש נגדו, בעבירה של בריחה ממשמורת חוקית, ובית המשפט נעתר לבקשה והרשיע את המבקש גם בעבירה זו. בהמשך עתר המבקש לצרף תיקים נוספים שהיו תלויים ועומדים נגדו, שישה במספר, ובגינם הורשע בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפת עובד ציבור, איומים, ניסיון לתקיפת שוטר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שימוש בסמים לצריכה עצמית, 15 עבירות של התפרצות למקום מגורים ושלוש עבירות גניבה.

במהלך הדיונים בבית משפט השלום נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים לשלב את המבקש במסגרות טיפוליות ואף הוגשו בעניינו לא פחות

משבעה תסקירים של שירות המבחן, אולם ניסיונות אלו נכשלו. משכך גזר בית משפט השלום (כבוד השופטת ל' יונג – גפר) על המבקש 24 חודשי מאסר בפועל ואף הפעיל נגדו במצטבר (אך בחופף זה לזה) שני עונשי מאסר מותנים בני 8 ו- 10 חודשים שהיו תלויים ועומדים נגדו בגין עבירות של התפרצות וגניבה. בסך הכל נגזרו, אפוא, על המבקש 34 חודשי מאסר בפועל. כמו כן גזר בית משפט השלום על המבקש 18 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות רכוש מסוג פשע או עבירות סמים מסוג פשע; שישה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות אלימות, עבירות כלפי עובד ציבור או עבירות של החזקת סמים לצריכה עצמית; וכן שישה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות רכוש מסוג עוון.

2.המבקש ערער על חומרת עונשו לבית המשפט המחוזי בנצרת וערעורו נדחה, למעט קביעתו של בית המשפט כי מתקופת המאסר שהוטלה על המבקש ינוכו 17 ימי מעצרו. מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה מלין המבקש על חומרת עונשו וטוען כי העובדה שלא זכה לייצוג משפטי מקצועי הובילה לעיוות דינו ולהחמרה בעונשו.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא שאין מקום למתן רשות ערעור על חומרת העונש אלא במקרים חריגים ומיוחדים (ראו: רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) והמקרה שבפנינו אינו נמנה עם מקרים אלה. למעלה מן הדרוש אוסיף כי גם לגופו של עניין העונש שנגזר על המבקש אינו מן החמורים, נוכח שורת העבירות הארוכה בהן הורשע וכן נוכח עברו הפלילי המכביד. אשר לטענת המבקש לפיה בהעדר ייצוג נגרם לו עיוות דין, בגזר דינו התייחס בית משפט השלום לעובדה שהמבקש לא נהנה מייצוג משפטי באומרו:

... סבורני כי לא נגרם לנאשם עיוות דין כתוצאה מהעדר ייצוג וניתנו לו ונבחנו עבורו כל ההזדמנויות האפשריות ולא הוחמץ דבר שניתן היה לעשות לו היה הנאשם מיוצג.

אף אני סבורה כי למבקש לא נגרם כל עיוות דין עקב העדר ייצוג. אדרבא בית משפט השלום לא חסך מאמצים על מנת לנסות ולשלבו בהליכים טיפוליים בטרם מתן גזר הדין. מהלך זה נמשך כשנה וחצי ובמסגרתו הוגשו, כפי שצוין, שבעה תסקירים של שירות המבחן. בנסיבות אלה אין כל מקום לקבלת הבקשה והיא נדחית.