פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6453/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
עוזי עזרא לניאדו – ת.ז. 28981884
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 14.7.08 בע"פ 70229/08 שניתן על-ידי כבוד
השופטים: ד' ברלינר – סג"נ, ז' המר – סג"נ,
ות' שפירא
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד נאוה בירנבאום-דהאן
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (פ 6658/05; פ 3772/06) בגין שתי עבירות של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של תקיפה הגורמת לחבלה, לפי סעיף 380 לחוק העונשין; חמש עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 לחוק העונשין; ושתי עבירות של ניסיון תקיפה, לפי סעיפים 379 ו-25 לחוק העונשין.
כתבי האישום בשני התיקים מתארים מסכת של מריבות בין המבקש לבין בני משפחתו ובעיקר אימו ובנו. הוא תקף את אימו ואיים עליה, וכן נהג באלימות מילולית כלפי בנו. בנוסף, תקף הוא את אחיו ואביו ואף ניסה לתקוף את אחותו. בין היתר, איים המבקש על אימו בסכין ובהזדמנות אחרת הפילה במדרגות. אף מעצרו ושחרורו בתנאים הכוללים צו הרחקה האוסר עליו ליצור קשר עם בני משפחתו לא עצרו בעדו והוא הכה את אחיו במוט ברזל בסמוך לשחרורו.
ביום 27.6.2007 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת ר' גרינברג) את המבקש בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום וזאת על בסיס הודאתו. הטיעונים לעונש נדחו לשם קבלת תסקיר מבחן.
ביום 23.3.2008 גזר בית המשפט על המבקש 15 חודשי מאסר, מהם 10 בפועל והיתרה על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור על העבירות בהן הורשע. עוד הורה בית המשפט להפעיל עונש מאסר מותנה של 7 חודשים שהוטל על המבקש במסגרת תיק פלילי 4757/04, אולם קבע כי המאסרים יהיו חופפים בחלקם, כך שהמבקש ירצה בסך הכול 10 חודשי מאסר בפועל. לא נעלמו מעיני בית המשפט השיקולים לקולא כגון תסקרי המבחן שהוגשו בעניינו של המבקש ושהמליצו על ענישה שתאפשר פיקוח מטעמם והתהליך השיקומי שעבר המבקש, אולם מאידך הדגיש ביתה משפט את עברו הפלילי המכביד של המבקש ואת העובדה שמעשיו מסכנים באופן ממשי חלק מבני משפחתו.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70229/08).
המבקש לא התייצב לדיון בתיק שהיה קבוע ליום 30.6.2008 מפאת אשפוזו, ועל כן, ומטעם זה בלבד, דחה בית המשפט את הדיון.
בית המשפט המחוזי (כבוד סגני הנשיא ד' ברלינר ו ז' המר והשופטת ו ת' שפירא ) דחה בפסק דינו מיום 14.7.2008 את ערעורו של המבקש, אשר בחר שלא להתייצב בשנית לדיון. בית המשפט קבע כי מאחר והדיון בעניינו של המבקש נדחה בעבר ולאור העובדה שלפי התיעוד הרפואי שהוצג בפני בית המשפט לגבי האשפוז הראשון מצביע כי לא הייתה מניעה להתייצבותו של המבקש לדיון ביום זה והעובדה כי לא הוצג כל אישור רפואי לגבי אשפוזו הנוכחי של המבקש, יש לראות באי הופעתו של המבקש משום זלזול, ועל כן, ומכוח סמכותו על פי סעיף 208 לחוק סדר השין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 דחה בית המשפט את הערעור בשל אי התייצבות המבקש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה עותר המבקש להקלה בעונשו, שכן לטענתו מאסרו יביא לכישלון התהליך השיקומי המוצלח, וראיה לכך היא המלצתו הטיפולית של תסקיר שירות המבחן. עוד מלין המבקש על העובדה שבית המשפט המחוזי דחה את ערעורו ללא דיון בו לגופו, ועל העובדה שלא ניתנה לו האפשרות לספק תיעוד רפואי לאשפוזו ביום 14.7.2008. בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע העונש שהוטל עליו.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירות חמורות מאוד. העונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים למקרה דנן, לרבות חומרת העבירות שביצע, עברו הפלילי המכביד, ואף תסקירי המבחן, שעל אף המלצתם על מסגרת טיפולית בעניינו של המבקש, ציינו כי הוא מעד וחזר להשתמש בסמים מספר פעמים מאז תחילת התהליך הטיפולי.
זאת ועוד, התיעוד הרפואי אותו צירף המבקש לבקשתו הנוכחית באשר לאשפוזו ביום 14.7.2008 ממחיש את קביעת בית המשפט המחוזי כי המשיב יכול היה להתייצב לדיון באותו יום, לאור קביעתו של אותו תיעוד רפואי כי לא הייתה החמרה במצבו של המבקש מאז אשפוזו הראשון וכי הוא משוחרר במצב כללי טוב.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת, וממילא מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, י"ח בתמוז התשס"ח (21.7.2008).
ש ו פ ט