רע"פ 6453/19פלוני נ. התביעה הצבאית הראשית

1.

האם ניתן להגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור המופנית כנגד החלטה של בית הדין הצבאי לערעורים שבמסגרתה הוכרעה טענה מקדמית של נאשם בפלילים? ההליך שבכותרת הועבר לטיפולי לשם הכרעה בסוגיה דיונית זו.

2.

ואלו בתמצית העובדות הצריכות לעניין: המשיב הגיש לבית הדין הצבאי המחוזי (להלן: בית הדין המחוזי ) כתב אישום כנגד המבקש המייחס לו שתי עבירות של מעשה מגונה ושלוש עבירות של הטרדה מינית. בפתח הדיון העלה המבקש טענה מקדמית שלפיה בית הדין הצבאי אינו מוסמך לדון בכתב האישום (להלן: הטענה המקדמית ). המבקש הפנה בהקשר זה לסעיף 6 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי ), שעניינו "תחולת החוק על מי שחדל מהיות חייל". סעיף זה קובע כי חוק השיפוט הצבאי יחדל מלחול על נאשם ביחס לעבירות שלא הוגש לגביהם כתב אישום לבית הדין צבאי תוך מאה ושמונים יום מהיום שבו חדל להיות חייל "לחלוטין או לשעה" (למעט בעבירות מסוימות המפורטות בסעיף האמור). הטענה המקדמית הועלתה על רקע העובדה שסמוך לאחר ביצוע העבירות אשר יוחסו לו, הוצב המבקש למשך יומיים בשירות בתי הסוהר. לטענת המבקש, במהלך יומיים אלה הוא חדל "לשעה" מלהיות חייל, במשמעות סעיף 6 לחוק השיפוט הצבאי, ומשחלפו למעלה "ממאה ושמונים יום" ממועד הצבתו בשירות בתי הסוהר ועד למועד הגשת כתב האישום, חדל חוק השיפוט הצבאי מלחול על העבירות שיוחסו לו. יוער להשלמת התמונה כי אין בין הצדדים מחלוקת על כך שבעת הגשת כתב האישום היה המבקש חייל וזאת לאחר שהוחזר למסגרת הצבאית הרגילה בתום התקופה שבה הוצב כאמור בשירות בתי הסוהר.

3.

בית הדין המחוזי דחה את טענתו המקדמית של המבקש (להלן: החלטת בית הדין המחוזי ). המבקש השיג על החלטת בית הדין המחוזי באמצעות הגשת הליך ערעורי לבית הדין הצבאי לערעורים. בסמוך לאחר הגשת ההליך הערעורי, הגיש המשיב בקשה לדחייתו על הסף בטענה כי החלטת בית הדין המחוזי הינה החלטת ביניים בפלילים אשר לא ניתן להשיג עליה אלא במסגרת ערעור על פסק-הדין הסופי. עם זאת, במהלך הדיון שהתקיים בבית הדין הצבאי לערעורים חזר בו המשיב מעמדתו זו והודיע כי אינו מתנגד לדון בהליך הערעורי לגופו, נוכח מעורבותן של מתלוננות בהליך ועל מנת שלא להכביד עליהן יתר על המידה. על רקע זה מצא בית הדין הצבאי לערעורים (כב' השופטים אלוף ד' פיילס , תא"ל א' מרקמן ואל"ם מ' הלר ) לדון בהליך הערעורי לגופו, תוך שהדגיש כי הוא עושה כן "מבלי לקבוע מסמרות בשאלת הזכות לערער במקרים כגון דא". בסופו של דבר ולאחר בחינת טענות הצדדים קבע בית הדין הצבאי לערעורים בהחלטתו מיום 2.9.2019 כי אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין המחוזי, ועל כן הורה על דחיית ההליך הערעורי שהופנה כנגד ההכרעה בטענה המקדמית (להלן: החלטת בית הדין לערעורים ).

4.

המבקש הגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין הצבאי לערעורים. בסעיפים 32-20 לבקשת רשות הערעור התייחס המבקש לשאלת עצם האפשרות להגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור המופנית למעשה כנגד הכרעה בטענה מקדמית שהועלתה במסגרת הליך פלילי המתנהל בפני בית הדין הצבאי . לטענת המבקש, בנסיבותיו של המקרה דנן ניתן להגיש לבית המשפט העליון, בשלב הדיוני הנוכחי, את בקשת רשות הערעור. בהחלטתי מיום 6.10.2019 ציינתי כי ההליך הועבר לטיפולי לצורך הכרעה בסוגיה דיונית זו. כן זימנתי את הצדדים לדיון לפניי. ימים אחדים לפני הדיון הגיש המשיב הודעה שלפיה אין לדחות לשיטתו את בקשת רשות הערעור אך מטעמים הנעוצים בסמכותו של בית המשפט העליון לדון בבקשה. הצדדים חזרו על עמדותיהם אלה במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 3.11.2019.

5.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ונתתי דעתי לטענות שנשמעו בדיון שהתקיים לפניי באתי לכלל מסקנה כי לא עומדת כל אפשרות דיונית להגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על ההחלטה שניתנה על ידי בית הדין הצבאי לערעורים במקרה דנן, ועל כן דינו של ההליך שבכותרת להימחק (תוך שמירת טענות הצדדים).

אלו הם הטעמים העומדים בבסיס מסקנתי זו.

6.

כפי שצוין, בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור נדונה והוכרעה טענה מקדמית שבמסגרתה נטען כי ערכאות השיפוט הצבאיות נעדרות סמכות לדון בכתב האישום שהוגש כנגד המבקש. טענה זו נדחתה ובהתאם לכך אמור ההליך להמשיך ולידון בפני בית הדין הצבאי המחוזי.

בקשת רשות הערעור הוגשה, לפי האמור בה, בהתאם לסעיף 440ט(א) לחוק השיפוט הצבאי הקובע כדלקמן:

" פסק דין של בית הדין הצבאי לערעורים, שניתן בערעור על

פסק דין של בית דין צבאי, ניתן לערעור לפני בית המשפט העליון, אם נתקבלה רשות לכך בפסק הדין, או מאת נשיא בית המשפט העליון או מאת משנהו" [ההדגשה שלי – ר' ג'].

ברע"פ 10622/07 סמורגנסקי נ' מדינת ישראל (10.1.2008) (להלן : עניין סמורגנסקי ) נדרשה כב' הנשיאה ד' ביניש לפרשנותו של סעיף זה ולשאלה אם ניתן להגיש מכוחו בקשת רשות ערעור המופנית כנגד החלטות של בית הדין הצבאי לערעורים, להבדיל מפסקי דין הניתנים על ידו.

כב' הנשיאה ביניש ציינה בהקשר זה כי:

"...אין ניתן לבקש רשות ערעור על החלטותיו של בית הדין הצבאי לערעורים. כך מורה לשונו המפורשת של החוק וכך מחייבת מהותו. סעיף 440ט(א) לחוק השיפוט הצבאי קובע, כי פסק דין של בית הדין הצבאי לערעורים ניתן לערעור לפני בית המשפט העליון, אם נתקבלה רשות לכך. לשונו של המחוקק חד משמעית היא. רשות ערעור עשויה להינתן בבקשה לערער על פסקי דינו של בית הדין הצבאי בלבד, ולא בבקשה לערער על החלטותיו " ( שם , פיסקה 3 [ההדגשות במקור – ר' ג']).

על רקע זה נקבע באותו מקרה כי לא ניתן לכלול החלטת מעצר, או החלטה בדבר חלופת מעצר, הניתנת על ידי בית הדין הצבאי לערעורים, בגדרי התיבה "פסק-דין" שבסעיף 440ט(א) לחוק השיפוט הצבאי ועל כן לא ניתן לנקוט הליך בבית המשפט העליון מכוח הסעיף האמור (ראו גם, בש"פ 2572/14 מכלוף נ' הפרקליטות הצבאית (13.4.2014)). במקרה אחר נקבע, באותה רוח, כי לא ניתן להגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור מכוח סעיף 440ט(א) לחוק השיפוט הצבאי אשר מופנית כנגד פסק-דין של בית הדין הצבאי לערעורים בערעור על החלטת פסלות שניתנה על ידי בית הדין הצבאי (ראו, החלטת כב' הנשיאה ד' ביניש ברע"פ 3822/11 לוי נ' בית הדין הצבאי לערעורים , פיסקה 4 (10.7.2011)). זאת, בשים לב לכך שאין מדובר בערעור על "פסק דין של בית הדין הצבאי לערעורים, שניתן בערעור על פסק דין של בית דין צבאי ".

7.

המבקש טוען כי לנוכח מהותה של הטענה המקדמית שהוכרעה במקרה דנן על ידי בית הדין המחוזי ועל ידי בית הדין הצבאי לערעורים, הנוגעת לליבת סמכותן של הערכאות הצבאיות לדון בעניינו, הרי שיש לסווג את החלטת בית הדין הצבאי לערעורים שניתנה במקרה דנן כ-"פסק-דין" במשמעות סעיף 440ט(א) לחוק השיפוט הצבאי. זאת, לטענתו, משום שההחלטה סיימה את הדיון ביחס לשאלת סמכות מערכת המשפט הצבאית. על כן סבור המבקש כי עומדת לו אפשרות דיונית להגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין הצבאי לערעורים.

אין בידי לקבל טענה זו.

8.

כידוע, בהליך הפלילי, בניגוד להליך האזרחי, אין זכות להשיג על "החלטת ביניים" או "החלטה אחרת" בדרך של ערר או ערעור אלא במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. זאת, למעט מקרים חריגים וספציפיים שנקבעו במפורש בחוק (ראו, בש"פ 4084/17 ברמלי נ' מדינת ישראל , פיסקאות 13-10 (9.8.2017) והאסמכתאות שם ). לעניין זה, השאלה האם החלטה שיפוטית מסוימת שניתנה במסגרת ההליך הפלילי תסווג כ"פסק-דין" או כ"החלטה אחרת", מוכרעת ככלל לאחר בחינה אם ההחלטה השיפוטית הביאה את הדיון בתיק לסיומו (ראו מבין רבים, עניין סמורגנסקי , פיסקה 3; רע"פ 6016/06 קובן נ' מדינת ישראל – מע"מ תל-אביב , פיסקה 5 (17.7.2007); רע"פ 7620/17 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה 8 (6.12.2017); בש"פ 2897/18 פלוני נ' קופת חולים לאומית , פיסקה 11 (31.5.2018); רע"פ 6394/18 פלוני נ' מדינת ישראל (18.10.2018)). בהתאם לכלל מושרש זה, שלפיו יש לבחון את "סופיות" ההחלטה, גם החלטה הדוחה טענה של נאשם שאין לבית המשפט סמכות שיפוט לדון אותו הינה "החלטה אחרת" ולא "פסק -דין" ועל כן היא ניתנת לערעור רק במסגרת ערעור על פסק-הדין הסופי בהליך (ראו, ע"פ 217/64 קפלן נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד יט(1) 357, 360 (1965); ע"פ 3996/15 מדינת ישראל נ' פלוני , פיסקאות 24-18 לפסק-דינה של כב' השופטת ד' ברק ארז (10.11.2015) (להלן: עניין פלוני ); כן ראו, גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערעור (ב'גלגול שני') – דין מצוי, דין מוצע ודין רצוי בסוגיית הערעור על 'החלטה אחרת'" עיוני משפט ל(1) 71, 118-117 (2006) שם צוין כי "החוק אינו מעניק זכות ערעור על החלטת-ביניים בהליך פלילי [...] אף מקום שבו ההחלטה נוגעת בעניינים משמעותיים ביותר, כגון סמכותו של בית המשפט [...] אין אפשרות להשיג עליה אלא במסגרת הערעור על פסק-הדין"). יוער, כי במקרים מיוחדים וחריגים הכיר בית משפט זה באפשרות לתקוף החלטת ביניים שהתקבלה בהליך פלילי על דרך של הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק אך לצד זאת הודגש בפסיקה כי קיים הבדל משמעותי בין הליך ערעורי פלילי "רגיל" לבין עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק המופנית כנגד החלטת ביניים בפלילים, שכן סמכותו של בג"ץ במקרים שבהם מוגשות אליו עתירות כאמור היא סמכות שבשיקול דעת (ראו, עניין פלוני , פיסקה 19).

9.

המבחנים הנוהגים באשר לסיווג החלטות שיפוטיות בפלילים הוחלו גם בפסיקה הנוגעת לסיווג החלטות שיפוטיות של בתי הדין הצבאיים (ראו עניין סמורגנסקי , פיסקה 3). בענייננו עסקינן כאמור בהחלטה של בית דין צבאי הדוחה טענה של נאשם כי אין למערכת השיפוט הצבאית סמכות לדון אותו. על כן, בשים לב לפסיקתו של בית משפט זה כאמור לעיל ולכך שמשמעות דחיית טענתו של המבקש היא כי ההליך ימשיך להתברר במערכת השיפוט הצבאית, אין מקום לסווג החלטה זו כ"פסק-דין" במשמעות סעיף 440ט(א) לחוק השיפוט הצבאי. מכאן שלא ניתן היה להגיש לבית משפט זה הליך ערעורי מכוח הסעיף האמור.

10.

במהלך הדיון שהתקיים לפניי טען בא-כוח המבקש כי יש לאבחן את המקרה דנן ממקרים אחרים שנדונו בפסיקה וזאת משום שטענת המבקש באשר להיעדר סמכותו של בית הדין הצבאי אינה נובעת מעצם סוגי העבירות שיוחסו לו אלא מעצם מיהותו או זהותו של הנאשם ובפרט האם ניתן לשפוט אותו בפני מערכת משפט מסוימת. אכן, עיקר המקרים שנדונו בפסיקה הרלוונטית עסקו בשאלה האם כתב האישום אשר הוגש במקרה מסוים הוגש לערכאה המוסמכת לדון באחת או יותר מן העבירות שנכללו בו. במילים אחרות, במרבית המקרים שנדונו בפסיקה – טענת היעדר הסמכות הועלתה בשים לב לסוג העבירות שנכללו בכתב האישום . כך לדוגמה, מקום בו הגישה התביעה כתב אישום לבית משפט השלום והנאשם, מצדו, טען כי כתב האישום אינו בתחום סמכותו העניינית של בית משפט השלום אלא בתחום סמכותו של בית המשפט המחוזי (או להיפך). במקרים מסוג זה נקבע כי ההחלטה הדוחה את טענת היעדר הסמכות הינה "החלטת ביניים" שלא ניתן להשיג עליה אלא במסגרת פסק-הדין הסופי (ראו למשל, בג"ץ 2106/02 וישניאקוב נ' כב' השופט יהושע הלוי (29.4.2002); בג"ץ 8137/05 חכם נ' לשכת תביעות רחובות-משטרת ישראל (12.9.2005)). ברם, סבורני כי גם כאשר בבסיס טענת היעדר הסמכות עומדת שאלת "מיהותו" של הנאשם ובפרט האם ניתן לשפוט אותו בפני מערכת שיפוט מסוימת - ההכרעה שבמסגרתה נדחית טענה מסוג זה הינה "החלטת ביניים" שלא ניתן לערער עליה אלא במסגרת הערעור על פסק-הדין הסופי. כך, למשל, בבג"ץ 8445/02 עודה נ' בית המשפט הצבאי בשומרון (1.1.2003) נדון מקרה בו הוגש כתב אישום לבית המשפט הצבאי בשומרון. לאחר הגשת כתב האישום הודיעו הנאשמים כי הם כופרים בסמכותו העניינית של בית המשפט הצבאי בשומרון "עקב השינויים שהתחוללו באזור מאז הסכמי אוסלו". בית משפט זה קבע כי ההחלטה אשר דחתה באותו מקרה את טענת היעדר הסמכות, אשר משמעותה הייתה כי ניתן להמשיך ולשפוט את הנאשמים בפני מערכת משפט מסוימת, הינה "החלטת ביניים של שופט במסגרת הליך פלילי" ועל כן אינה נתונה לערעור אלא במסגרת ערעור על פסק-הדין הסופי ( שם , פיסקה 3).

11.

לא נעלמה מעיניי טענת הצדדים שלפיה ככל שהדיון בסוגיית סמכותו של בית הדין הצבאי יידחה עד לאחר הכרעת הדין, ועמדת ההגנה תתקבל בסופו של דבר, הרי שלא יהיה מנוס משמיעה מחודשת של כל ההליך, על הקשיים הכרוכים בכך. המשיב הדגיש בהקשר זה כי תוצאה זו של שמיעה חוזרת של כל ההליך ושל העדים אינה רצויה ובפרט מקום שבו עם העדים נמנות נפגעות עבירה. אכן, אין לכחד כי ככל שתרחיש זה יתממש והטענה המקדמית תתקבל בסופו של דבר בבית הדין הצבאי לערעורים (אף שכבר נדחתה על ידו), או במסגרת בקשת רשות ערעור שתוגש לבית משפט זה על פסק-הדין הסופי של בית הדין הצבאי לערעורים (ואיני מביע כל עמדה בסוגיה זו לגופה), הרי שיש ממש בטענת הצדדים באשר לקושי שיתעורר כתוצאה מכך. ואולם איני סבור כי טענה זו כשלעצמה מקנה לצדדים את האפשרות להגיש לבית משפט זה הליך אשר אינו מתיישב עם לשונו המפורשת של הדין אשר לפיה ניתן להגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על "פסק דין של בית הדין הצבאי לערעורים, שניתן בערעור על פסק דין של בית דין צבאי" (ראו והשוו, עניין פלוני ). ער אני לטענות המבקש באשר למקרים החריגים שבהם דן בית משפט זה בבקשת רשות ערעור על "החלטות ביניים" ואולם כפי שהודגש בהקשר זה בעניין פלוני (פיסקה 18), מדובר היה במקרים שבהם התעוררו נסיבות "מיוחדות". כן צוין בעניין פלוני , שם , כי במבט כולל "אף המדינה אינה מעוניינת בכך שהגשת ערעורים על החלטות ביניים בהליך פלילי תהפוך להיות פרקטיקה מקובלת, ומבחינה זו אין לאפשר לנסיבות המקרה להאפיל על הכלל הרצוי מבחינה פרוצדוראלית", ודברים אלה יפים אף לענייננו.

12.

הצדדים ניסו להיבנות מן ההסכמה הדיונית שגובשה ביניהם שלפיה תינתן למבקש האפשרות להגיש את בקשת רשות הערעור לבית משפט זה (מבלי שהיה בכך משום הסכמה של המשיב לעצם מתן רשות ערעור). ואולם אין בטענה זו כדי להטות את הכף שכן בעניינים הנוגעים לסיווגו של הליך, הסכמת הצדדים אינה מכרעת ואין בה כדי לאפשר נקיטת הליך דיוני שאינו מתיישב עם הדין הנוהג (ראו והשוו, ע"א 4222/10 אלמקייס נ' עו"ד זיו אביאל - נאמן לנכסי המערערת , פיסקה 3 (15.6.2010); בשביל הכבוד בע"מ נ' מדינת ישראל , פיסקה 13 (4.2.2019)). אוסיף כי העובדה שבית הדין הצבאי לערעורים מצא לנכון לדון לגופו בהליך הערעורי שהוגש על ידי המבקש (מבלי שבית הדין ראה להכריע פוזיטיבית בשאלה אם עומדת זכות ערעור, אם לאו) אינה מעלה או מורידה לעניין האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה . זאת, משום שעצם האפשרות הדיונית להגיש לבית משפט זה הליך ערעורי כזה או אחר אינה נגזרת מהחלטותיהן של ערכאות אחרות, אלא מכוח הוראות הדין המסדירות את סמכותו של בית המשפט העליון ובענייננו סעיף 440ט לחוק השיפוט הצבאי.

13.

תוצאת הדברים היא אפוא כי המבקש נקט הליך שאינו מתיישב עם הדין הנוהג. בסעיף 440ט לחוק השיפוט הצבאי קבע המחוקק מפורשות כי רשות ערעור יכול שתינתן רק בבקשה לערער על פסקי דינו של בית הדין הצבאי ולא בבקשה לערער על החלטות ביניים שניתנו על ידו. השאלה האם יעמוד למבקש סעד שלא במסגרת סעיף 440ט לחוק השיפוט הצבאי אינה טעונה הכרעה בהליך שלפניי.

הבקשה נמחקת אפוא תוך שטענות הצדדים שמורות להם.