רע"פ 6458/06 חיים מסורי נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז

1.המבקש הפעיל תחנת דלק במקרקעין הידועים כגוש 3836 חלקה 9 בבאר יעקב, שעל פי תוכנית המתאר ייעודם הנו לשימוש חקלאי. המבקש הורשע, על פי הודאתו, בשימוש במקרקעין ללא היתר ובניגוד לתכנית, וביום 2.5.01 ניתן נגדו צו להפסקת השימוש החורג. ביום 25.12.02 ניתן כנגדו צו נוסף - המורה לו לחדול מהפעלת תחנת התדלוק.

בכתבי-אישום שהוגשו לבית-משפט השלום ברמלה, יוחסו למבקש עבירות של הפרת הצווים השיפוטיים, וכן נטען, כי הוא השתמש שלא כדין גם בחלקות 3 ו-5 המצויות בגוש 3836. נטען, כי המבקש הקים על המקרקעין מבנה המשמש משרד, והציב מיכל סולר על גבי עגלה ניידת בסמוך למתקן המקורי ששימש בעבר כתחנת תדלוק – כל זאת ללא היתר, ובניגוד לייעודם של המקרקעין.

3.בית-המשפט זיכה את המבקש מעבירות שעניינן הפרת הצווים השיפוטיים, הואיל והמשיבה לא חלקה על כך שהם התייחסו לתחנת הדלק אשר הופעלה בחלקה 5, ולא בחלקה 9, כפי שנכתב בשוגג בכתב האישום. משכך, לא היה בהוספת החלקות הרלוונטיות לכתב-האישום כדי לרפא פגם זה. יחד עם זאת, נקבע כי המבקש הקים מבנה משרדי ואף הציב מיכל סולר, בחלקות 3 ו-5. נוכח כך, הורשע המבקש בעבירות של שימוש במקרקעין ללא היתר ובניגוד לתכנית, עבירות לפי סעיפים 204(א)-(ג) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. על המבקש הושת קנס בסך של 40,000 ש"ח, והוצא צו להריסת "כל המבנים" נשוא כתב-האישום, וכן צו להפסקת השימוש במבנים ובמיכל הסולר. נוסף לכך, חויב המבקש לחתום על התחייבות בסך 30,000 ש"ח להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע.

4.המבקש הביא את השגותיו כנגד פסק הדין בפני בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שם טען, בין היתר, כי הציב את מיכל הסולר מעבר לתחום נחלתו, במקרקעין אשר לא נכללו בגדרו של כתב-האישום. בית-המשפט (כבוד השופטת י' שבח) דחה טענה זו, בנמקו כי המבקש ביצע פעולה זו כתחבולה בלתי ראויה, וכי העובדה שהעגלה הוסטה מרחק מה מגבול נחלתו של המבקש, אך עודנה בגבולות נחלה 5, אינה משנה את הנטען בכתב-האישום ואינה חורגת ממנו. בין כך ובין כך, נקבע כי ניתן להרשיע את המבקש בביצוע עבירה בשטח הסמוך, שכן ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן מפני האשמתו בביצועהּ. עם זאת, זוכה המבקש מעבירה של בניה ושימוש ללא היתר במבנה המשרד, הואיל ומכתב-האישום לא ברור מהי הגדרתם של משרדים אלו. אשר על כן, צומצם צו ההריסה שניתן בבית-משפט קמא לכדי סילוק העגלה ומיכל התדלוק בלבד.

5.כעת עותר המבקש כי תינתן לו רשות ערעור, בטענה כי הרשעתו בגין בניה או שימוש בלתי חוקיים בעגלה ובמיכל התדלוק – שגויה היא, הואיל וכתב-האישום נקט בלשון כוללנית של "מבנים", אשר אין בה הדיוק הדרוש לשם הרשעתו. נוסף לכך, שב המבקש ומעלה טענות שהעלה בפני ערכאות קמא.

6.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במשורה, באשר היא נועדה למקרים חריגים המעוררים שאלות משפטיות כלליות, החורגות מעניינם של הצדדים המתדיינים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3), 123). סבורני, כי עניינו של המבקש אינו נמנה על אותם חריגים, והשגותיו כנגד הרשעתו אינן מצדיקות ליבון בפני ערכאה נוספת. יחד עם זאת, רואה אני לנכון לשוב ולהדגיש את החובה המוטלת על גורמי התביעה לנסח את כתבי האישום בצורה מדויקת ובהירה, כדי שבפני הנאשם תהיה תמונה ברורה על העובדות המיוחסות לו. חוששני, שלא כך נהגה המשיבה הפעם, אף שלא היה בכך כדי להביא לזיכויו של המבקש כליל.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועימה גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.