פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6462/07 - ג'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
עובדיה שחוח
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בנצרת מיום 29.5.07 בע"פ 1004/07 שניתן על-ידי כבוד השופטים:
ז' הווארי, ג' (דה-ליאו) לוי וש' אטרש
ובקשה לעיכוב ביצוע
החלטה
כנגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן לבית משפט השלום בנצרת בגין עבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי העובדות המתוארות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי (שכן עותק מכתב האישום לא הוגש על ידי המבקש), במהלך שנת 2000, עבד המבקש כסוכן מכירות במפעל ספיר תעשיות פלסטיק בע"מ (להלן: המפעל ). ביום 25.5.00 קיבל המבקש מאחד הלקוחות הזמנת רכש על סך 13,899.60 ש"ח. המבקש לקח מהמפעל במועדים שונים 145 קרטוני סחורה אשר נועדו לכאורה ללקוח אולם בפועל הותירם ברשותו. המבקש אף חתם על תעודות המשלוח, חתימה שנחזתה להיות חתימת הלקוח וזאת כדי שלא יחויב בסחורה.
במהלך המשפט בבית המשפט השלום בנצרת (כבוד הנשיא ת' כתילי ), הודה המבקש בכתב האישום המתוקן והורשע בגינו. בית המשפט גזר על המבקש עונש מאסר של 18 חודשים, מתוכם שישה חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות, והיתרה על תנאי שלא יעבור את העבירה בה הורשע, וזאת למשך שלוש שנים. כמו כן חויב המבקש לפצות את המתלונן בסך של 17,000 ש"ח. יצוין כי ייצוגו בהליך זה כמו גם בערעור, היה על ידי עורך דין מטעם הסניגוריה הציבורית.
המבקש ערער על גזר דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטים ז' הווארי, ג' (דה-ליאו) לוי, ש' אטרש ) אולם ערעורו נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי בית משפט השלום שקל את כל נסיבותיו של המבקש בטרם גזר עליו את עונשו. בין היתר נלקחו בחשבון מצבה הבריאותי של אשתו וכן הודאתו בשלב מוקדם של המשפט דבר אשר חסך זמן שיפוטי יקר. עוד ציין בית המשפט לשלילה, את התיקונים שערך המבקש במכתב הרופא המומחה אשר הוגש מטעמו כתיעוד למצבה של אשתו.
על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, היא הבקשה שבפניי אשר במסגרתה נטען לראשונה כי הודאתו היא הודאת שווא. לדבריו הודאתו ניתנה תחת לחץ מצד עורך דינו אשר אמר לו כי אם לא יודה, מצבו יהיה חמור בהרבה. עוד הוא מציין כי עורך דינו אשר טיפל בתיקו מטעם הסנגוריה הציבורית לא טיפל ביסודיות מספקת בעניינו. לבקשה זו צירף המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עד הדיון בבקשתו, וכן בקשה למינוי עורך דין לצורך הערעור.
ביום 2.8.07 נתקבלה הודעת הסניגוריה הציבורית, בה נאמר כי לאחר בדיקה נוספת עם המבקש ועם עורך הדין אשר ייצג אותו בהליכים הקודמים ולאור טיעוני המבקש כנגד הייצוג אשר ניתן לו בערכאות הקודמות לא תוכל הסניגוריה לייצג את המבקש.
לאחר שעיינתי בהודעת הסנגוריה הציבורית, הגעתי למסקנה כי אין מקום למנות למבקש סניגור מטעמה לצורך הכרעה בבקשה שבפניי.
דין בקשת רשות הערעור להדחות.
עניינו של המבקש נידון כבר בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת היא למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת ר"ע 103/83
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 .
דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. לפי סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, רשאי בית-המשפט לאפשר לנאשם לחזור בו מהודייתו וזאת מנימוקים מיוחדים שירשמו. הלכה פסוקה היא, כי ככלל, יותר לנאשם לחזור בו מהודיה שמסר במהלך המשפט רק בנסיבות חריגות (ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(2) 572, 579). יתרה מכך, מדובר בבקשה לחזור מההודיה שניתנה לאחר מתן גזר הדין, בקשה אשר תאושר אך בנסיבות נדירות בלבד
(ע"פ 3991/04 רגבי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם)). איני סבור, כי במקרה זה מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות לאפשר למבקש לחזור בו מהודייתו. לבסוף, המבקש עירער בבית המשפט המחוזי אך ורק על חומרת עונשו ועל כן אינו יכול כעת, בבקשת רשות הערעור, לערער על הכרעת הדין עצמה.
אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להדחות.
לאור התוצאה אליה הגעתי כאמור לעיל, הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע מתייתר. המבקש יתייצב לתחילת ביצוע עבודות השירות ביום 6.8.07 וזאת לפי התנאים אשר נפסקו על ידי בית המשפט המחוזי ביום 19.6.07.
ניתנה
היום, כ"א באב תשס"ז (5.8.2007).
ש ו פ ט