רע"פ 647/09 רפאל אלמהדואי נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בירושלים (תיק פ' 4620/07) בארבעה אישומים שונים. באישום הראשון הוא הועמד לדין בגין עבירות של התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ;

עבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין ; עבירה של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב לחוק העונשין ; ועבירה של גניבה מרכב, לפי סעיף 413ד(א) לחוק העונשין. באישומים השני והשלישי הוא הועמד לדין בגין עבירה של ניסיון לגניבת רכב, לפי סעיף 413ב + 25 לחוק העונשין. באישום הרביעי הוא הועמד לדין בגין עבירות של החזקה ושימוש, לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ).

על פי עובדות האישום הראשון , ביום 13.10.2007 התפרץ המבקש לבית במעלה אדומים, וגנב ממנו מפתחות של שלושה כלי רכב, טלפון סלולרי, ארנק ובו כרטיסי אשראי, 20 יורו במזומן ו-3,200 ש"ח במזומן. בסמוך לאחר מכן יצא המבקש אל מחוץ לבית, נכנס באמצעות המפתחות שגנב לאחד מכלי הרכב של המשפחה לביתה פרץ, ונהג את הרכב ישירות ללוד שם ביצע רכישה של סם מסוכן. בשלב מסוים פירק המבקש את מכשיר הרדיו-דיסק שהיה מותקן ברכב, ואחסן אותו בדירתה של ביתו. על פי עובדות האישום השני , מאוחר יותר ביום 13.10.2007 שב המבקש למעלה אדומים, כשברשותו מפתחות שני כלי הרכב הנותרים, איתרם ברחוב וניסה לפתוח אותם. בשלב זה, הוא הופתע על ידי אב המשפחה לה שייך הרכב, ונמלט מהמקום. על פי עובדות האישום השלישי , באותו היום, 13.10.2007, בסמוך לחצות הליל, שב המבקש למקום פעם נוספת כשברשותו מפתחות שני כלי הרכב הנותרים, הפעם בלווית אדם נוסף. המבקש איתר את כלי הרכב וניסה לפתחם על מנת לגנוב אותם, אולם נעצר בשלב זה על ידי שוטרים שארבו לו במקום. על פי עובדות

האישום הרביעי , ביום 14.10.2007, בתא המעצר במשטרת מעלה אדומים, אליו הגיע המבקש עקב האישומים המפורטים לעיל, השתמש המבקש בסם מסוכן מסוג הרואין. בחיפוש שנערך על גופו של המבקש בסמוך לאחר מכן, נתפס סם מסוכן מסוג הרואין בכמות שלא נשקלה. בחיפוש שנערך ביום 15.10.2007 בדירת ביתו של המבקש, נתפס סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 1.1778 גרם , שהמבקש הסתיר במקום. כן נמצא סם מסוכן מסוג הרואין, במשקל 0.5591 גרם , שהמבקש רכש בלוד ביום 13.10.2007 והסתיר בדירה, ונמצאו מבחנות המשמשות לצריכת סמים. את המתואר עשה המבקש לצריכתו העצמית.

ביום 13.5.2008 הרשיע בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת א' זיסקינד ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו, על פי הודאתו. ביום 6.7.2008 גזר בית המשפט על המבקש את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר בפועל ; הפעלת שני עונשי מאסר על תנאי שהיו תלויים כנגדו: האחד, בן 9 חודשים (נגזר בתיק פ' 1854/05 בית משפט השלום ירושלים), וזאת במצטבר לעונש המאסר שנגזר בתיק זה, והשני, בן 6 חודשים (נגזר בתיק פ' 2442/06 בית משפט השלום ירושלים), בחופף לו. בסך הכל הושת על המבקש עונש של 27 חודשי מאסר בפועל ; 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, בתנאי שלא יעבור עבירת רכוש כלשהי, לרבות כנגד רכב ; 6 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, בתנאי שלא יעבור כל עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים ; שלילת רישיונו של המבקש למשך 5 חודשים מיום שחרורו מהכלא ;

עונש מותנה של 10 חודשי שלילת רישיון נהיגה, לתקופה של 3 שנים, בתנאי שלא יעבור עבירת רכוש כלשהי כנגד רכב ;

ותשלום פיצוי למתלונן בסך 3,500 ש"ח.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2581/08). ביום 9.12.2008 קיבל בית המשפט (כבוד השופטים

צ' סגל, מ' דרורי וי' נועם ) את הערעור, שהופנה כנגד קולת העונש, וגזר את עונשו של המבקש כדלקמן: 30 חודשי מאסר בפועל ; 6 חודשי המאסר המותנה יצטברו במלואם למאסר שהוטל בתיק זה, ו-9 חודשי המאסר המותנה ירוצו באופן שבו 6 חודשים יצטברו לעונש המאסר בפועל, ו-3 חודשים ירוצו בחופף לו. בסך הכל הוחמר עונשו של המבקש לכדי 42 חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין נותרו בעינם.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

בבקשתו טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי בהחמירו את העונש שהושת עליו. לטענתו, יש לזקוף לזכותו את העובדה כי הודה בביצוע העבירות, ובכך חסך מזמנו של בית המשפט. כן טוען המבקש, כי ביצע את העבירות

כאשר היה נתון תחת השפעת סמים. עוד מבוקש, כי תילקחנה בחשבון נסיבותיו האישיות, בהן מצבו המשפחתי הקשה והתמכרותו לסמים קשים. עוד מציין המבקש, כי הוטלו עליו עונשים נוספים מלבד עונש המאסר בפועל, ביניהם תשלום פיצוי למתלונן בסך 3,500 ש"ח. לאור האמור, מבוקש לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, או להקל בעונשו.

דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. הלכה היא, כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. כך נקבע בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). במקרה

דנן, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שכזו, המצדיקה דיון בפני בית משפט זה. מטעם זה בלבד דין הבקשה להידחות.

למעלה מן הצורך יוער, כי אף לגופו של עניין דינה של הבקשה להידחות. הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. זאת, בייחוד משום שעסקינן בעבריין רצידיביסט, בעל עבר פלילי מכביד בעבירות רכוש וסמים, אשר ריצה בעבר תקופות מאסר ממושכות. לביצוע העבירות בתיק הנוכחי יצא המבקש על אף שני מאסרים מותנים שריחפו מעל ראשו אותה עת. נדמה, כי בתקופות המאסר שריצה המבקש, כמו גם במאסרים על תנאי שהיו תלויים כנגדו עובר לביצוע העבירות בתיק זה, לא היה כדי להרתיעו. אמנם, ייתכן כי עובדת היותו של המבקש מכור לסמים היא שמניעה אותו לביצוע העבירות, ובעטיה אין בעונשים שריצה ובעונשים המותנים כדי להרתיעו, אולם אין בכך כדי להקל בעונשו ;

הדבר אף מלמד על מסוכנותו היתרה של המבקש, אשר על מנת להשיג מנת סם, אין הוא מהסס לפגוע באחרים ולשלוח יד בממונם, זאת מבלי לשקול את השלכות מעשיו. משכך, מתחייב עונש מאסר ממשי, אשר למצער ירחיק את המבקש מהחברה לתקופת מה. יתר על כן, במהלך ריצוי עונשו יכול המבקש להשתלב בתכנית גמילה ושיקום בכלא, שם סיכוייו להצליח ולהתמיד בתכנית כזו גדולים באופן משמעותי מסיכוייו מחוצה לו.

יש לקוות, כי המבקש אכן ינצל את תקופת ריצוי עונשו לצורך זה, וישוב לדרך הישר לכשישתחרר.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.