רע"פ 6472/07 עבד אלבסט זועבי נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בטבריה הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בשורה של עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, ובעקבות כך גזר לו 18 חודשי מאסר, מאסר על תנאי וקנס בסך 60,000 ש"ח או שנת מאסר תמורתו. כמו כן, הורה בית המשפט על הפעלתו של מאסר על תנאי שעמד נגד המבקש, חלקו בחופף, כך שהתוצאה הסופית היתה שעל המערער לשאת ב-21 חודשי מאסר.

2.

המבקש ערער על גזר-הדין לפני בית-המשפט המחוזי בנצרת, אשר נעתר לבקשתו ועיכב את ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור, וזאת כנגד הפקדת סכום של 30,000 ש"ח. בטיעוניה של באת-כוח המבקש בפני בית-המשפט המחוזי, היא הדגישה כי שולחה פועל להסדיר את חובו לרשויות המס, והסכום ששילם עובר לערעור בצירוף הסכום של 30,000 ש"ח שהופקדו בקופת בית-המשפט, אמורים לכסות את כל קרן החוב. לאחר כל אלה קיבל בית-המשפט המחוזי את הערעור, והעמיד את תקופת המאסר הכוללת על 14 חודשים, והקנס הופחת לסכום של 40,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתו.

3.

המבקש פנה לבית-המשפט המחוזי בבקשה להשבת הסכומים שהפקיד בקופת בית-המשפט, ובקשה זו נדחתה מאחר והמשיבה הטילה עליהם, מכוח פקודת

המיסים (גבייה), עיקול סמוך לאחר שהופקדו. המבקש פנה בבקשה נוספת וביקש לקבוע כי הערובה הכספית תשמש לתשלום הקנס שהושת עליו, ואף בקשה זו נדחתה, מאחר ונקבע כי כספי הערובה כבר הועברו למשיבה לכיסוי חובו של המבקש. המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר באותה החלטה, וטען כי מאחר ומצבו הכלכלי בכי רע, הרי שאם לא תועמד הערובה הכספית לפירעון הקנס, קרוב לוודאי שלא יהא באפשרותו לשלמו, ובכך תתארך תקופת מאסרו. בהחלטה מפורטת מיום 20.6.07, דחה בית-המשפט המחוזי בקשה אחרונה זו. נקבע, כי כספי הערובה נועדו להבטיח את התייצבות המבקש לשאת בעונשו, ולא להבטיח את תשלום הקנס. עוד נקבע, כי הכספים שהופקדו עוקלו כדין.

4.כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על החלטה זו, ובקשה זו מוטעמת באותם טעמים שהובאו בפני בית-המשפט המחוזי. עוד נטען, כי יש לפרש את הוראות חוק מס ערך מוסף ופקודת המסים (גביה) לאורה של זכותו החוקתית של המבקש לחירות, ולהעדיף את החלופה המונעת את מאסרו בגין אי-תשלום הקנס. בנוסף, טען המבקש כי כספי הערובה הם קניינו, ולפיכך יש להפנותם על-פי בקשתו לתשלום הקנס הפלילי, בפרט שעה שהופקדו במסגרת ההליך הפלילי בו הוטל הקנס.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דינה להידחות. מדבריה של באת כוח המבקש בפני בית המשפט המחוזי (ראו עמ' 5 לפרוטוקול הדיון), ניתן היה להבין כי היא מבקשת לייעד את הסכומים שהפקיד שולחה לפירעון חובו לשלטונות המס, וכך נהג בית המשפט. כך או כך, סכומים אלה עוקלו כדין והועברו ליעדם, ושוב אין מקום או עילה להשיב את הגלגל לאחור.

הבקשה נדחית.