רע"פ 6487/09 גהאד סיאערה נ. מדינת ישראל

נגד המבקש ונוספים הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בירושלים (תיק פ' 4472/06) בגין עבירה של ניכוי מס תשומות בלי שיש לגביו מסמך במטרה להתחמק מתשלום מס ובנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 117(ב)(5) ו-117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן: חוק מס ערך מוסף ).

על פי האישום השלישי בכתב האישום המתוקן, הוא הרלוונטי למבקש, היה המבקש מנהלה הפעיל של חברה, ובתקופה שבין יוני 2004 ועד ספטמבר 2005, ניכתה החברה בדוחות התקופתיים שהגישה למס ערך מוסף תשומות בסך 1,460,112 ש"ח על סמך חשבוניות שהוצאו שלא כדין.

לבקשת המבקש צורף לכתב האישום כתב אישום נוסף שהוגש כנגדו (תיק פ' 4677/06) אף הוא בגין עבירה זהה, כאשר אף שם היה המבקש מנהלה הפעיל של חברה אשר ניכתה בדיווחיה תשומות בסך 1,470,590 ש"ח כנגד חשבוניות שהוצאו שלא כדין.

המבקש הודה בעובדות שני כתבי האישום והורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו.

ביום 24.2.2009 ניתן גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ד' מינץ ) בעניינו של המבקש ושל הנאשמים הנוספים. לאחר שסקר את עובדות האישומים ואת תפקידם של כל אחד מהנאשמים, קבע בית המשפט כי המ דובר בעבירות חמורות אשר מתאפיינות בכך שקל יחסית לבצען וקשה לחשפן. משכך, דרך כלל נדרש להשית בגינן עונש כבד אשר יהיה בו כדי להרתיע עבריינים בכוח מלפנות לדרך זו. עוד ציין בית המשפט כי דרך שגרה נשמעים בעניין זה טענות שונות לגבי חלקו של מי מנאשמים בעבירה ושטענות ממין אלו אין לקבלן היות וכל מי שמעורב בשרשרת העבירות הינו חוליה בשרשרת המאפשרת ביצוען. יחד עם זאת נקבע כי נראה כי אשמתם של המבקש ושל אחד הנאשמים הנוספים גדולה משל יתר הנאשמים. יחד עם זאת נקבע כי יש ליתן משקל לטענת הנאשמים, והמבקש בכללם, כי לא הפיקו רווח משמעותי מביצוע העבירות. עוד צוינו באשר למבקש רקעו המשפחתי וכן תסקיר שירות המבחן בעניינו ממנו עלה כי קיבל על עצמו רק אחריות חלקית למעשיו ואולם הומלץ על מאסר לריצוי בעבודות שירות. בשקלול הדברים מצא בית המשפט להשית על המבקש בגין שתי העבירות עונש של 12 חודשי מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; וקנס בסך 40,000 ש"ח.

המבקש, יחד עם נוספים, ערער לבית המשפט המחוזי בירושלים על חומרת העונש ואילו המשיבה ערערה על קולתו (ע"פ 4318/09; 4328/09; 4332/09).

ביום 15.7.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיאה מ' ארד , כבוד סגן הנשיאה ד' חשין וכבוד השופט

מ' סובל ), בגדרו נדחו הערעורים כולם. נקבע כי לא נפל פגם בשיקולי בית משפט השלום באשר לחשיבות יסוד ההרתעה בענישה על עבירות מס גם על חשבון נסיבותיו האישיות של הנאשם וכי כי נכון הוא גם כי בעבירות ממין אלו מקובלת ענישה מחמירה גם מקום שהנאשם נטול עבר פלילי. עוד ציין בית המשפט המחוזי לחומרה כי הסכומים הנידונים לא הוחזרו לקופת המדינה. ככלל ציין בית המשפט כי היה מקום להחמיר אף יותר עם עונשם של המבקש והנוספים, ואולם לאור העובדה כי על שותפו של המבקש לכתב האישום הנוסף הוטל עונש זהה לשלו והמשיבה לא ערער על גזר דינו, אין מקום לקבל את ערעורה זה.

מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה טוען בא כוח המבקש כי הערכאות הקודמות החמירו יתר על המידה בעונשו של המבקש, באופן החורג מרף הענישה המקובל בשים לב לעבירה בה הורשע המבקש, לנסיבות העניין ולנסיבותיו האישיות. עוד נטען כי בית המשפט לא נימק את סטייתו מהמלצות שירות המבחן ואף שגה בכך שהתחשב באינטרסים של גמול והרתעה בלבד ולא נתן משקל נאות לאינטרס השיקום.

עיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, ונחה דעתי כי דינה להידחות, אף מבלי שאבקש את תגובת המשיבה.

פעמים רבות הובהר כבר בהחלטותיו של בית משפט זה, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, תינתן אך במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בית משפט זה חזר שוב ושוב על הצורך בענישה מרתיעה בכל הנוגע לעבירות מס, ומשכך, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש יוער, כי אף לגופה דין הבקשה להידחות. המבקש הורשע בעבירות של העלמות מס בסכומים לא מבוטלים. יתר על כן, כמתואר, ביצע המבקש עבירות אלו בשני מקרים נפרדים כשהוא חוזר על שיטתו הפסולה בשתי חברות אותן ניהל, כל פעם עם שותפים אחרים. כאמור, בית משפט זה חזר שוב ושוב על הצורך להרתיע מפני עבירות מס, צורך הדוחק דרך כלל את רגלי השיקולים הנגדיים הנוגעים לנסיבותיו של הנאשם הקונקרטי. בנסיבות אלו, ומשאף לא הוסר המחדל והושבו סכומי המס לקופת המדינה, אין לומר כי הפריזו בתי המשפט הקודמים בעונש שהשיתו על המבקש.

אשר על כן, הבקשה נדחית.