רע"פ 6494/07 רפאל ואקין נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום באשדוד הרשיע את המבקש בעבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק הבזק, התשמ"ב-1982, וכן איומים ותקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 192, 379 ו-382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נמצא, כי המבקש התקשר למתלוננת, חברתו לשעבר ואם בתו, מספר פעמים ואיים עליה כי ירצח אותה, ואם בכך לא די – הוא תקף אותה בשתי הזדמנויות. בעקבות ההרשעה הוגש לבית המשפט תסקיר מבחן שלא דיבר בזכות המבקש, ונוכח עובדה זו, ולאור עברו הפלילי הכולל עבירות אלימות כלפי בת-זוג קודמת, נגזרו למבקש 12 חודשי מאסר ו-12 חודשים נוספים על-תנאי. כמו כן, חויב המבקש לחתום על התחייבות להימנע מעבירה, וחולטה ערבות קודמת עליה חתם בסכום 5,000 ש"ח. בנוסף, הופעלו שלושה עונשי מאסר על תנאי, חלקם בחופף וחלקם במצטבר, כך שהתוצאה הסופית היתה שהמבקש חויב לשאת ב-21 חודשי מאסר.

2.

המבקש ערער על פסק-הדין בפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. ביחס להרשעתו טען, כי לא הוכח שהמתלוננת היא "בת משפחה" כהגדרת החוק, ועל-כן לא היה מקום להרשיעו בתקיפה בנסיבות מחמירות. באשר לגזר-הדין, הלין המבקש כנגד עונש המאסר בפועל ומשכו.

בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור תוך שהוא קובע – לעניין ההרשעה – כי הוכח שהמבקש והמתלוננת ניהלו חיי משפחה משותפים, ולעניין גזר הדין – כי העונש הולם את חומרת העבירות, ואת העובדה שהן בוצעו כאשר לפתחו רבצו עונשי מאסר על תנאי שהושתו עליו בגין הרשעתו בביצוען של עבירות דומות.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער כנגד חומרת העונש, נוכח העובדה כי הוא והמתלוננת שיקמו את יחסיהם והתחתנו. עוד נטען, כי המבקש הכיר בחומרת מעשיו והחל להשתתף בסדנא למניעת אלימות במשפחה. עובדה זו, סבור המבקש, מהווה שינוי מהותי אותו יש לזקוף לזכותו. לבסוף, סבור המבקש כי שגה בית-משפט השלום כאשר הורה לחלט את הערבות הקודמת, מאחר ולהשקפתו "כלל לא ברור אם נמסר לבית-המשפט קמא כתב ההתחייבות המקורי עליו חתם".

4.

דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה מגלה עילה למתן רשות לערער. ככלל, סוגיית העונש אינה מקימה עילה לדיון בפני ערכאה שלישית (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)) , ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. אדרבא, מדובר במי ששב וחוטא באיומים ואלימות כלפי בנות זוג שהיו לו, והפעם עשה זאת כאשר מאסרים מותנים עמדו כנגדו, ללמדך עד כמה אין הוא נתון למוראו של החוק. נראה אפוא כי הגיעה השעה להציג למבקש את שובר מחירם של מעשים אלה לפירעון, ולכך אוסיף שלא מצאתי כי קיים רכיב כלשהו של חומרה בגזר הדין.

באשר להתחייבות אשר חולטה – טענה זו, המחייבת בירור עובדתי, לא הועלתה בפני הערכאות קמא, ואין מקום ללבנה בפני בית משפט זה.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.