רע"פ 6505/06 דוד ראש נ. מדינת ישראל

בכתב-אישום שהוגש כנגד המבקש לבית-משפט השלום בקריית-גת, יוחסו לו עבירות של סחיטה באיומים ושימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 420 ו-428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. המבקש הורשע בעבירות שיוחסו לו, ובהמשך, נגזרו לו 15 חודשי מאסר ו-6 חודשים מאסר על-תנאי. כמו כן, הוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 20,000 ש"ח.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע – נדחה. בית-המשפט (השופטים נ' הנדל, ר' יפה-כץ וי' אלון) קבע כי מסקנותיו של בית-משפט השלום – אשר נסמכו על ממצאי עובדה ומהימנות – היו מבוססים היטב, ולא נמצאה כל עילה להתערב בהם.

המבקש, המתקשה להשלים עם הרשעתו, עותר עתה ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. הבקשה אינה מנוסחת בצורה ברורה, וככל שירדתי לסוף דעתו של המבקש, טענותיו הן כי כתב-האישום נגדו הוגש שלא בסמכות, שכן הוא לא נשא את החתימות הנדרשות; כי סעיפי חוק העונשין עליהם התבססה הרשעתו, וההחלטה להשית עליו מאסר, סותרים את תקנת-הציבור ומנוגדים לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בנוסף, מעלה המבקש שורה ארוכה של השגות כנגד ממצאי עובדה ומהימנות אשר שימשו להרשעתו.

דין הבקשה להידחות. ראשית, הואיל והטענות במישור החוקתי עליהן היא מתבססת מופרכות הן מיסודן. שנית, אם סבר המבקש כי באותן טענות יש ממש, היה עליו להעלותן בעת הדיון בפני ערכאות קמא ולבקש את הכרעתן, אולם מטעמים השמורים עמו הוא נמנע מכך. נותרות אפוא אותן השגות שבעובדה ומהימנות כנגד ההרשעה, והרי הלכה היא כי במישור זה התערבותה של ערכאת ערעור מצומצמת, ומקל וחומר כאשר מדובר בערכאת ערעור שנייה.

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.