רע"פ 6512/99 עמירם בייליס נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך כדי נהיגה ברכב. ערעור שהוגש על ידו לבית המשפט, אשר צומצם לעניין ההרשעה, נדחה. על כך הוגשה בקשה זו לרשות ערעור.

2.המבקש נהג ביום המקרה, 10.9.96, ברכב פרטי ( להלן: הפרטית ) ברחוב ראשי ברעננה, כשהוא נוהג במסלול המרכזי מבין שלושה מסלולים. מהירות נהיגתו היתה 84 קמ"ש, בעוד והמהירות המכסימלית המותרת באותו כביש (בשטח עירוני) היתה של 50 קמ"ש. בהכנסו לצומת מרומזרת, האור ברמזור כיוון נסיעתו היה ירוק מהבהב. אותה שעה התקרב לצומת בכביש החוצה את כיוון נסיעת המבקש - מימין לשמאל - רוכב אופניים, אשר נכנס לצומת כשהאור ברמזור מכיוון נסיעתו היה אדום. מכוניתו של המבקש פגעה בצומת ברוכב האופניים וגרמה למותו.

בית משפט השלום קבע, ויש לכך סימוכין בחומר הראיות, שלו נהג המבקש בפרטית במהירות מותרת ומותאמת לתנאי הזמן והמקום, היתה נמנעת התאונה. בקביעה זו, המעוגנת בעובדות המקרה, אין להתערב. אכן, ברי שנהיגתו של המבקש בפרטית היתה רשלנית. אלא שטוען בא כוח המבקש, ועמדה זו נראתה לשופט המיעוט בבית המשפט המחוזי, שהתנהגותו של רוכב האופנים היתה כה רשלנית, עד כי היא גובלת בהתאבדות ממש. לפיכך, יש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התנהגותו הרשלנית של המבקש לבין קרות התאונה.

3.אין לקבל טענה זו. קביעת מהירות מכסימלית בשטח עירוני נועדה, בין היתר, לאפשר לנוהג ברכב לקדם פני סכנה פתאומית ובלתי צפויה הנקרית בדרכו. ניסיון החיים מלמד, שבתחום עירוני - בו רבה התנועה הן של כלי רכב, לרבות אופניים, והן של הולכי רגל - קורים באופן תדיר, מקרים של התנהגות רשלנית, אפילו של התנהגות רשלנית רבתי, ונהגים נדרשים לא אחת לתמרן את נהיגתם כך שיוכלו להגיב על אירועים כגון אלה ולמנוע תאונה. שמירה על נסיעה במהירות בגבולות המותר, ובהתחשב בתנאי הדרך, מאפשרת לתמרן כנדרש במקרים כאלה.

נכון יהיה לומר, על כן, שהגבלת מהירות הנסיעה המותרת בשטח עירוני נקבעה גם בהתחשב בהתנהגות רשלנית אפשרית של אחרים בדרך. גם יהיה נכון לומר, שעקב נהיגתו במהירות של 84 קמ"ש נמנע מהמבקש לעצור את רכבו ולמנוע את התאונה. ניתן לומר, שבתאונה נשוא בקשה זו קרתה אחת מאותן תוצאות צפויות במקרה של אי שמירה על נהיגה במהירות מותרת.

אשר על כן, דעתי היא שבדין הורשע המבקש בעבירה בה הורשע, וגם לגופם של דברים אין ליתן למבקש רשות ערעור. זאת, לבד מכך שהנושאים המועלים בבקשה נוגעים ליישום הדין על נסיבות המקרה, ולהתערבות בעניינים עובדתיים בהם החליטו שתי ערכאות קודמות. נושאים אלה אינם מצדיקים מתן רשות ערעור לערכאת ערעור שניה.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.