רע"פ 6526/04 גולן עמיקם נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת א' אפעל-גבאי ) אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (השופט י' ריבלין ).

כנגד המבקש הוגש לבית המשפט לתעבורה בירושלים כתב אישום בו יוחסו לו מספר עבירות תעבורה. בכתב האישום נטען כי ביום 6.1.02 נהג המבקש ברכבו ברשלנות בכך שפעמיים סטה מנתיבו לנתיב הנסיעה הנגדי ובפעם השניה גרם בכך להתנגשות חזיתית עם רכב שנסע בכיוון הנגדי. המבקש כפר בעבירות המיוחסות לו וגרסתו – אותה העלה הן בפני בית המשפט לתעבורה והן בפני בית המשפט המחוזי – היתה כי הוא לא סטה כלל מנתיבו וכי התאונה נגרמה עקב סטייתו של הרכב השני לתוך מסלול נסיעתו שלו.

בית המשפט לתעבורה ובית המשפט המחוזי דחו את גרסתו של המבקש תוך הסתמכות על חומר הראיות שהונח בפניהם. שופטי שתי הערכאות סמכו את החלטותיהם על שני אדנים עיקריים: עדותו של עד ראיה שנסע מאחורי המבקש בעת שארעה התאונה וחוות דעתו של בוחן התנועה ביחס למיקום ההתנגשות. עד הראיה העיד כי בפעם הראשונה שראה את רכבו של המבקש סוטה לנתיב הנגדי צפר לו והבהב בפנסיו ובעקבות כך שב המבקש לנתיב הנכון אך בפעם השניה לא הספיק לעשות זאת לפני שארעה ההתנגשות. בוחן התנועה העיד כי ממיקומם של כלי הרכב לאחר התאונה ומראיות נוספות שנמצאו במקום בו ארעה התאונה עולה כי רכבו של המבקש היה זה שסטה לנתיב הנגדי והוא זה שגרם להתנגשות. יצוין כי שני העדים הנ"ל נחקרו בחקירה נגדית בבית המשפט לתעבורה ועדותם לא נסתרה. כאמור, על יסוד שני אדנים אלו הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש בעבירות המיוחסות לו ובשל כך פסל את המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים ו- 29 ימים, בקיזוז 60 ימים פסילה מנהלית, וכן הטיל עליו קנס בסכום של 1,000 ש"ח ותקופת פסילה על תנאי. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט המחוזי בחן בשנית את חומר הראיות ומצא כי אין להתערב בהכרעת דינו ובגזר דינו של בית המשפט לתעבורה. מכאן הערעור שבפניי המופנה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד חומרת העונש.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי הבקשה אינה מראה טעם המצדיק מתן רשות ערעור לערכאה שלישית. עיקר טענותיו של המבקש בבקשה שבפניי נוגעות לממצאים העובדתיים שנקבעו בבית המשפט לתעבורה ולמסקנות שנקבעו על סמך ממצאים אלו. טענות אלו העלה כבר המבקש בערעורו לבית המשפט המחוזי ובית המשפט המחוזי דחה אותן. בבקשת רשות הערעור שב המבקש וטוען כנגד אותם ממצאים וכנגד אותן מסקנות. הכלל הוא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ניתנת רק במקרים נדירים, בהן עולות שאלות שחשיבותן המשפטית חורגת מגדר עניינם הישיר של בעלי הדין. בעניינו, טענותיו של המערער – שנבחנו כבר בשתי ערכאות – אינן מעוררות שאלה מעין זו. מנימוק זה יש לדחות גם את טענותיו של המבקש ביחס לעונשו. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור לא תינתן בבקשה שעניינה הוא חומרת העונש, אלא בנסיבות חריגות ביותר, וזאת מהסיבה כי טענות כנגד חומרת העונש לא מעלות שאלות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות מיוחדות המצדיקות מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית.

אשר על כן, הבקשה נדחית.