רע"פ 6527/08 פלוני נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בירושלים (פ 3565/04) בגין עבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 13.3.2003, בשעה 21:00 לערך בגן סאקר בירושלים, ביצע המבקש, בן 19 לערך דאז, מעשים מגונים במתלוננת, בת 16.5 דאז. נטען כי במסגרת התנדבותם במד"א, בתום משמרת ערב משותפת במהלכה חיפש המבקש את קרבתה הפיזית של המתלוננת, הציע הוא ללוותה לתחנת האוטובוס. משהגיעו לגן סאקר, נישק המבקש את המתלוננת על פיה, והיא בתורה ניסתה להדוף אותו, ללא הצלחה. המתלוננת אף ניסתה לנשוך את לשונו בכדי שיחדל ומשלא הצליחה, סגרה את פיה. המבקש השכיבה על הרצפה ונשכב עליה תוך שהוא מנשק אותה ואוחז בה כאשר ידיו לצידי ראשה ובכך מנע ממנה כל אפשרות להתנגד לו. המתלוננת החלה לרעוד ומששאל אותה המבקש אם קר לה השיבה כי היא פשוט לא רוצה להיות איתו במצב כזה. על אף התנגדותה של המתלוננת, מיששה המבקש באברי גופה האינטימיים וכן נישקה בצווארה. המבקש אף ניסה לקרוע את חולצתה, אך ללא הצלחה. המתלוננת ביקשה ממנו לעזוב אותה אך המבקש החל שוב לנשקה ונשכב עם ראשו על החזה שלה.

ביום 10.12.2006 הרשיע בית משפט השלום (כבוד סגנית הנשיא השופטת ש' דותן ) את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, בקובעו כי התנגדותה של המתלוננת למעשיו הייתה ברורה דיה ומפורשת ולא ניתן היה לפרשה באופן הפועל לטובת המבקש. בית המשפט קיבל את גרסת המתלוננת במלואה וקבע כי גרסת המבקש, אשר התחילה בהכחשה מכל וכל סיפור של קשר עם המתלוננת בחקירה המשטרתית והסתיימה בגרסה אותה מסר בבית המשפט לפיה המתלוננת היא זו שיזמה את המגע, אינה אמינה עליו כלל. על כן, קבע בית המשפט כי התקיימו יסודות העבירה.

ביום 12.3.2007, ולאחר קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש, גזר עליו בית המשפט שמונה עשר חודשי מאסר בפועל, שבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה על פי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין ופיצוי למתלוננת בסך 5,000 ש"ח. בית המשפט הביא בחשבון את חומרת הפגיעה שפגע המבקש במתלוננת, את התעלמותו המוחלטת מהתנגדותה ואת גרסאותיו הסותרות.

על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 40272/07).

בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא השופט צ' סגל והשופטים י' שפירא ו י' נועם ) דחה בפסק דינו מיום 18.6.2008 את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין והן על גזר הדין. באשר להכרעת הדין קבע, כי בית משפט השלום שמע את עדות המתלוננת מחד, לה ייחס אמון מלא, ואת עדות המבקש מאידך, בה לא נתן שמץ של אמון. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי בית משפט השלום לא נחפז לגזור מסקנותיו סתם כך, שכן עיגן אותן לאחר שקילה של מכלול הראיות ועל כן, אין מקום להתערב בממצאיו וקביעותיו העובדתיות. באשר לערעור על גזר הדין קבע בית המשפט כי, על אף העובדה כי עונשו של המבקש נוטה לצד הגבוה בספקטרום הענישה הרלוונטי, אין בו משום חריגה כה בוטה מטווח הענישה האפשרי בנסיבות המקרה דנן שמחייבת התערבותה של ערכאת הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה עותר המבקש להקלה בעונש שהושת עליו וזאת מכמה טעמים, כגון חלוף 5 שנים וחצי מיום ביצוע העבירה, גילו בעת ביצוע העבירה הקרוב לגיל קטינות, נסיבותיו האישיות לרבות היותו נטול עבר פלילי וחולה כליות, התרשמותו והמלצתו של שירות המבחן ורמת הענישה הנוהגת שגזר הדין סוטה ממנה לחומרה.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות הן מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי והן כי העונש שהושת עליוהוא סביר בנסיבות המקרה ואינו חורג מנורמת הענישה הנהוגה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. המבקש הורשע בעבירה חמורה מאוד. העונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים למקרה דנן, לרבות חומרת העבירה שביצע ומנגד עברו הפלילי הנקי. עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מלמד שהוא נימק את מסקנותיו כדבעי, ועל כן אין מקום להתערב בהן.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 30.7.2008 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 12.10.2008, לא יאוחר מהשעה 09:00, בבית המשפט המחוזי בירושלים, לשם תחילת ריצוי עונשו.