רע"פ 6550/08 טאלב אבו טסא נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין

בבית משפט השלום ברחובות (פ 3203/02) בגין ארבע עבירות של התפרצות לבנין וגניבה, לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של ניסיון לגניבה, לפי סעיף 384 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; ארבע עבירות של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין; עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; שתי עבירות של החזקת כלי פריצה, לפי סעיף 409 לחוק העונשין; עבירה של הפרעה לשוטר, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

על פי הנטען בכתב האישום, המבקש פעל בצוותא חדא עם אחרים במסגרת כנופיה אשר עסקה בהתפרצויות לבתי עסק וגניבת רכוש מהם. במהלך חודש ספטמבר 2002, בארבעה מקרים שונים, הגיעו המבקש וחבריו לבתי עסק בהיותם רעולי פנים ועטויי כפפות, פרצו פנימה תוך כדי גרימת נזק רב והעמיסו על רכבים את הרכוש והכסף אשר מצאו במקום, זאת בעוד אחד מהמבצעים שומר ומתריע פן תגיע המשטרה למקום. באחד המקרים הדבר נעשה אגב איום בפגיעה במאבטח אשר נכח במקום בלום ובאקדח ובמקרה אחר תוך כדי הימלטות מניידת משטרה אשר דלקה אחריהם.

ביום 15.6.2006 הרשיע בית המשפט (כבוד השופטת ל' צבר ) את המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. ביום 28.6.2008 גזר עליו בית המשפט ארבע שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; שנה מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור את אחת העבירות שהורשע בהן או כל עבירת רכוש אחרת; והתחייבות כספית על סך 20,000 ש"ח שלא יעבור את אחת העבירות שהורשע בהן למשך שנתיים. נוכח העבירות החמורות אשר הורשע בהם המבקש, בית המשפט בחר שלא לקבל את המלצת שירות המבחן להשית עליו עונש של שירות למען הציבור בפיקוח שירות המבחן.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 1315-11-07). לטענתו, טעה בית המשפט משלא אימץ את המלצת שירות המבחן בעניינו, זאת לאור שיפור דרכיו של המערער שהחל להשתלב בפרויקטים חברתיים ובלימודי הנדסה; נסיבותיו האישיות הקשות; ולנוכח העובדה ששהה במעצר בית למשך שנתיים וחצי. לדידו, אין להשית עליו תקופת מאסר של ארבע שנים לאחר שעברו כשש שנים מאז ביצוע המעשים נשוא כתב האישום.

ביום 2.7.2008 דחה בית המשפט (כבוד סגן הנשיא א' טל והשופטים נ' אהד ו-מ' פינקלשטיין ) את ערעורו של המבקש. בית המשפט התייחס לכך שהמבקש פעל במסגרת כנופיה אשר פעלה בשיטתיות ובתכנון ויזמה עבירות רכוש בדרגת חומרה גבוהה מאוד. כמו כן, הדגיש בית המשפט שעונשי מאסר לתקופות זהות הוטלו גם על שותפיו של המבקש שהודו מלכתחילה במעשים אשר יוחסו להם.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, אשר במסגרתה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הקל בעונשו של המבקש.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123(1982)).

יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. העבירות בהן הורשע המבקש ודרך הוצאתן אל הפועל מעידות על תכנון מוקדם ושיטתי של כל פעולה ופעולה, כאשר הדעת ניתנה על נקיטת אמצעים למען לא ייתפסו חברי הכנופיה. כל זאת ביצעו המבקש וחבריו תוך כדי גרימת נזק רב לרכוש ואיום בנשק על מאבטח אשר נכח באחד האירועים. לפני בית משפט השלום עמדה המלצת שירות המבחן להטיל על המבקש עונש של שירות למען הציבור, אך בסופו של יום ולאחר ששקל את כל השיקולים הרלוונטיים הגיע למסקנה, כי יש מקום להשית על המבקש עונש של מאסר בפועל. במקום אחר ציינתי כי:

"האמור בתסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, ועל בית-המשפט לאזן בין ההמלצה לבין שיקולים אחרים העומדים בבסיס מטרתה של הענישה הפלילי". (ראו רע"פ 843/07 אבו-גאנם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.2.2007)).

בענייננו, לאור העבירות בהן הורשע המבקש ודרך ביצוען אינני סבור כי העונש שהוטל עליו חורג ממדיניות הענישה המקובלת ומצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.