רע"פ 6559/06 מיכאל רחמים נ. מדינת ישראל

המבקש הוא בעליו של מפעל לייצור בלוקים בתל-אביב, באזור המיועד לפינוי ולבינוי מחדש. סככת אסבסט, ששימשה לקירוי מתקנים במפעל התפוררה, והמבקש ביקש להחליפה באחרת. המשיבה סירבה להתיר לו לעשות כן, הואיל והכלל הוא, כי באזורים המיועדים לפינוי לא ניתנים היתרי בנייה. בצר לו, ומחשש כי לא יוכל להוסיף ולהפעיל את בית-העסק, בנה המבקש את הסככה בלא היתר.

בתאריך 11.7.02 הוציאה המשיבה צו מנהלי להריסת המבנה. בקשה לביטול הצו, שהגיש המבקש לבית-המשפט לענינים מקומיים בתל-אביב, נדחתה, לאחר שנמצא כי לא התקיימה אף לא אחת מבין עילות הביטול הקבועות בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. ערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי, נדחה גם הוא, לאחר שערכאת הערעור שבה ובדקה את מצב הדברים העובדתי והמשפטי, ולא ראתה לשנות ממסקנתה של הערכאה הדיונית.

מכאן הבקשה שבפני, בה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על החלטתו של בית-המשפט המחוזי.

לדאבוני, לא אוכל להעניק למבקש את שהוא עותר לו בגדרו של הליך זה. אמנם, עשוי אתה לתהות על מידת הצדק שבקיומו של כלל גורף, האוסר על יושביהם של אזורים המיועדים לפינוי וטרם פונו, או על המוציאים לחמם מאזורים אלה, לבנות בהם ולו לצורך שמירה על הקיים. אולם, ככל שחפץ העותר לתקוף מדיניות זו, היה עליו לעשות זאת בהתאם לכלליו של המשפט המנהלי. משבחר, תחת זאת, לעשות דין לעצמו ולבנות בלא היתר, לא יוכל הוא להישמע בגדרו של ערעור פלילי.

הבקשה נדחית.