רע"פ 6586/07 אגבאריה זיאד חליל נ. מדינת ישראל

1.

בכתב-אישום שהוגש נגד המבקש לבית-משפט השלום בחדרה נטען, כי ביום 7.5.01 הוא החזיק בביתו ובחצרו שלושה אקדחים, שלושה נר תיקי ם לאקדחים, שלוש מחסניות, וכן כדורי תחמושת בקטרים שונים. בגין כל אלה יוחסו למבקש עבירות של החזקת נשק ותחמושת, לפי סעיפים 144(א), 144(ג)(1) ו-144(ג)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. המבקש כפר במה שיוחס לו, וטען כי אין לו כל קשר לנשק ולתחמושת. באשר לאקדח מסוג ברטה אשר נתפס על אדן החלון בקומה השנייה בביתו, טען המבקש, כי לא מן הנמנע שאדם אחר טיפס והטמינו שם. עוד טען, כי הקושי בפתיחת החלון מבפנים מחזקת את הסברה לפיה האקדח הוטמן על-ידי אדם אחר שהיתה לו גישה אל אדן החלון מבחוץ. באשר ליתר התחמושת שנתפסה בשדה הסמוך לביתו, טען המבקש, כי היא נמצאה ברשות הרבים וכי אין לו שום זיקה אליה. בתום שמיעתן של ראיות הצדדים, הרשיע בית-המשפט את המבקש בעבירות אשר יוחסו לו ביחס לאקדח הברטה וכן ביחס לנשק והתחמושת שנתפסו באחד המאגרים שבשדה, זאת נוכח הימצאות טביעות אצבעותיו על הקופסה בה הם הוחבאו. בעקבות ההרשעה, נגזרו למבקש חמישה חודשי מאסר, עשרה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך של 3,000 ש"ח.

2.

המבקש והמשיבה הביאו את השגותיהם כנגד פסק-הדין בפני בית-המשפט המחוזי בחיפה. המשיבה ערערה על קולת העונש בעוד שהמבקש הפנה את השגותיו כנגד ההרשעה והעונש גם יחד. בגדר ערעורו שב המבקש וטען כי האקדח שנמצא על אדן החלון אינו שייך לו, וכי יתכן שהוטמן שם על-ידי אדם אחר. את עובדת הימצאותן של טביעות אצבעותיו על הקופסה בה אוחסנה יתר התחמושת, הסביר המבקש בכך כי יתכן שהוא נגע בקופסא וזרקה בשדה הסמוך לביתו - המהווה "מזבלה" שכונתית -

ומישהו אחר עשה בה שימוש. בית-משפט המחוזי קיבל מחמת הספק את ערעורו של המבקש בכל הנוגע להרשעתו בהחזקת התחמושת בשדה, אך הותיר על כנה את הרשעתו בהחזקת אקדח הברטה, תוך שקבע כי הגישה לאדן החלון מחוץ לבית הינה בעייתית וקשה. חרף זיכויו החלקי של המבקש, לא ראה בית-המשפט המחוזי לנכון לשנות את העונש.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ולצורך כך הוא שב ומעלה את אותן טענות אשר שימשו אותו בערעור בפני בית משפט קמא, הן ביחס להרשעתו בהחזקת אקדח הברטה והן ביחס לגזר-הדין.

4.

דין הבקשה להידחות. רשות לערעור שני ניתנת במשורה, באשר היא מיועדת למקרים חריגים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). אין זה המצב בבקשה שבפני. יתרה מכך, הרשעתו של המבקש התבססה על הכרעה בשאלות של עובדה אשר נבחנו בידי הערכאה הדיונית, ושבו ונבחנו בערכאת הערעור, ובכך די. באשר להשגות כנגד העונש, הלכה היא כי חומרת העונש לכשעצמה אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור, ולא מצאתי כי בעניינו של המבקש הוכחה עילה לסטות מהלכה זו (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646).

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.