רע"פ 6588/08 ציון ישעיהו נ. עיריית ראשון לציון

המבקש הועמד לדין בבית המשפט לעניינים מקומיים בראשון-לציון (עמ"ק 1333/08) בגין עבירה של אי קיום צו בית משפט שניתן לפי סעיפים 212 ו-205, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 [להלן : חוק התכנון והבניה ].

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 24.9.2007 קבע בית המשפט לעניינים מקומיים בראשון-לציון (ב"ש 1048/07) כי המבקש ביצע עבודות במקרקעין הטעונות היתר ללא היתר מתאים, בכך שברשותו קונטיינר בגודל של 15 מ"ר לערך בחלקה 89, גוש 6092, בראשון-לציון. בהחלטתו מאותו יום נצטווה המבקש להרוס מבנה זה תוך שלושה חודשים. ביום 21.1.2008 נמצא כי לא קוים הצו לעיל.

בדיון שהתנהל בפניי בית המשפט (כבוד השופטת א' סורוקר ) ביום 5.6.2008, תקף בא כוח המבקש את הוצאת צו ההריסה נשוא כתב האישום, וכן ציין את מצבו הנפשי הרעוע של המבקש. בית המשפט דחה את טענות המבקש לעניין צו ההריסה גופא שכן מדובר בהחלטה חלוטה שלא הוגשה עליה ערעור. בנוסף, הורה בית המשפט על בדיקתו של המבקש על ידי הפסיכיאטר המחוזי, כדי לבדוק את כשירותו לעמוד לדין פלילי. לאור זאת, הסמיך בית המשפט את המשיבה לבצע את צו ההריסה בתוך שלושה חודשים.

המבקש ערער כנגד צו ההריסה שהוצא נגדו לבית המשפט המחוזי מרכז (עפ"א 854-07-08). בהודעת הערעור ציין המבקש את הן את החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים מיום 5.6.2008 והן את החלטתו מיום 24.9.2007.

ביום 14.7.2008 דחה בית המשפט (כבוד השופטת נ' אהד ) את הערעור. בית המשפט קבע כי אין מקום לקבלת טענותיו של המבקש כנגד ההחלטה על הוצאת צו ההריסה, שהיא החלטה חלוטה, וכמו כן דחה את טענותיו של המבקש כנגד ביצוע צו ההריסה על ידי המשיבה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה שב ומעלה המבקש טענות שונות כנגד עצם הוצאת צו ההריסה לקונטיינר שברשותו. לדידו, צו ההריסה שהוצא אינו עומד בתנאי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה כיוון שלא קיים אינטרס ציבורי כלשהו בהריסת המבנה, ולפיכך יש לבטלו או למצער לדחות את ביצועו במספר שנים, לכשיתעורר אינטרס ציבורי להריסת הקונטיינר.

בד בבד עם הגשת הבקשה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

דין הבקשה להדחות .

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123(1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש יוער כי אף לגופו של עניין, דין העתירה להדחות. סעיף 199 לחוק סדר הדין פלילי, התשמ"ב-1982 מורה כי ערעור יוגש תוך 45 ימים מיום מתן פסק הדין. במקרה שלפניי, חיכה המבקש שמונה חודשים טרם העלה טענות כלשהן כנגד ההחלטה להוציא צו הריסה לקונטיינר של המבקש וגם זאת עשה במסגרת הליך פלילי אשר יזמה המשיבה. יש לשער שלולא פעלה המשיבה לאכוף את צו ההריסה בכוחות עצמה, לא היה פועל כלל ליישום צו ההריסה כנדרש ממנו. אי לכך, אין בידי לקבל את ניסיונו של המבקש לכרוך את חוקיות הוצאת צו ההריסה במסגרת הליך פלילי שנפתח בעקבות התעלמותו מצו שיפוטי שהוצא נגדו.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

צו ההריסה יבוצע על ידי המשיבה בתוך חודשיים מהיום תוך הודעה מוקדמת על כך למבקש בת 48 שעות.