פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6607/21
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
המבקש:
אמיר חסון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעפ"ג 6974-03-21 מיום 13.9.2021
שניתן על ידי השופטת ד' מרשק מרום, השופט העמית י' צלקובניק והשופט ח' טרסי
בשם המבקש:
עו"ד אבי כהן; עו"ד פרידה
וול
בשם המשיבה:
עו"ד הדר פרנקל
החלטה
1.
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ד' מרשק מרום , השופט העמית י' צלקובניק והשופט ח' טרסי ) ב-עפ"ג 6974-03-21 מיום 13.9.2021, בגדרו התקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בנתניה (השופטת מ' גרינברג ) ב-ת"פ 59303-11-18 מיום 18.1.2021.
2.
כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, מחמוד גבאלי (להלן: מחמוד ) פנה למבקש מספר פעמים והציע לו להתפרץ לביתו של המתלונן יחד עם רניה גבאלי (להלן: רניה ; וביחד עם מחמוד: האחרים ).
עובר למועד הפריצה, ערך המבקש סיורים מקדימים בסמוך לבית המתלונן, וביום 15.11.2018 הגיעו המבקש ורניה למקום. המבקש נטל מפתח שהוחבא בקרבת בית המתלונן ופרץ פנימה, בעוד שרניה עמדה בסמוך ותצפתה. לאחר שהמבקש נכנס והסתובב בבית המתלונן, הבחין בכספת המצויה בחדר השינה – אך למשמע רעשים נמלט מהבית.
למחרת, ביום 16.11.2018, הגיעו המבקש ורניה בשנית לבית המתלונן, ובעוד האחרונה המתינה ברכבה, התפרץ המבקש לבית באמצעות גרימת נזק לדלת המטבח עד שנפתחה. אז, ניגש המבקש לחדר השינה, נטל את הכספת תוך שתלש אותה ממקומה בקיר, גרר אותה אל מחוץ לבית המתלונן, העמיסה לרכבה של רניה והשניים נסעו לעבר ביתו של מחמוד. המבקש ומחמוד פתחו את הכספת באמצעות דיסק חשמלי, ונטלו מתוכה 520,000 ש"ח, דרכונים ומפתחות.
3.
בגין מעשים אלו, יוחסו למבקש עבירות של גניבה בצוותא, לפי סעיפים 384 ו-29(א) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: החוק ); התפרצות למקום מגורים בצוותא לפי סעיפים 406(ב) ו-29(א) לחוק; קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 449(א)(1) לחוק; והיזק לרכוש במזיד בצוותא לפי סעיפים 452 ו-29(א) לחוק.
4.
בית משפט השלום הרשיע את המבקש במיוחס לו על פי הודאתו, כאשר בין הצדדים לא הייתה הסכמה בשאלה האם ידע המבקש מהו היקף הסכום שנגנב מן הכספת.
בנוסף, בית משפט השלום הורה על הפניית המבקש לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר בעניינו, וכן לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית וחוות דעת וועדת האבחון, על פי חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), תשכ"ט-1969 (להלן: הוועדה ), לצורך בחינת כשירותו לעמוד לדין ומצבו הנפשי בעת ביצוע המיוחס לו.
5.
בתמצית יתואר כי מתסקירי שירות המבחן עלה כי המבקש לקח אחריות חלקית על ביצוע העבירה, וכן התקשה להביע אמפתיה כלפי המתלונן. יחד עם זאת, הודגש כי המבקש צעיר הנעדר עבר פלילי אשר הביע חרטה, הבין את חומרת מעשיו והביע מוטיבציה להשתלב בטיפול – ועל כן, הומלץ כי ישתלב במסגרת טיפולית ייעודית, לצד ענישה קונקרטית ומוחשית בדרך של עבודות שירות.
מחוות דעת הוועדה עלה כי המבקש שב והביע חרטה למיוחס לו, וכי הוא מעונין "לפתוח בחיים חדשים". נקבע, כי למבקש "לא קיימת מוגבלות שכלית התפתחותית. תפקודו ברמת הנורמה הנמוכה. לפיכך, אין בסמכות הוועדה לקבוע את כשירותו המשפטית".
6.
בגזר דינו המפורט, בחן בית משפט השלום את טענת המבקש בדבר אכיפה בררנית הנובעת לטענתו מתיקון כתב האישום של האחרים לקולא במסגרת ההליך המשפטי בעניינם. כך, עמד בית המשפט על ההלכה הפסוקה לעניין זה וציין כי התמונה העובדתית הנוגעת לחלקם של האחרים שהונחה בפניו "חלקית" וכך גם הטעמים שעמדו בבסיס הסדר הטיעון. על כן, במצב דברים זה, לא ניתן לבחון האם השיקולים שנשקלו על ידי המשיבה אינם עניינים.
נקבע, כי המשיבה "אינה יכולה לאחוז בשניים", ולהעלות טענות סותרות בהליכים שונים. אמנם המשיבה הסבירה את החלטתה שלא לתקן את כתב האישום בעניינו של המבקש בשל אי הסכמת באי כוחו – אך משסברה שלא ניתן לייחס לאחרים חלק מן המעשים, עליה היה להצהיר על כך גם בעניין המבקש. לגישת בית המשפט, נפל פגם בהתנהלות המשיבה לעניין זה שעה שעתרה להחמרת עונשו של המבקש נוכח ביצוע מעשיו בצוותא, ובמקביל הסכימה למחוק עובדות אלו מההליך בעניינם של האחרים.
7.
לגופו של עניין, הודגש כי המבקש הוא שפרץ פעמיים לבית המתלונן, ואף אם לא היה "הוגה התוכנית העבריינית", היה שותף לה משלבי ההכנה ועד לפתיחת הכספת והוצאת תכולתה. יחד עם זאת, נקבע כי יש במצבו הקוגניטיבי כדי ללמד על הנסיבות לביצוע העבירות, אשר לגישת בית המשפט לא נבעו מדפוסי התנהגות עבריינים דווקא – טענה המתחזקת לאור דברי המבקש שלא עלה בידי המשיבה לסתור, כי לא היה שותף "לחלוקת השלל" שנגנב מן הכספת.
8.
בבחינת מדיניות הענישה הנוהגת, בית משפט השלום הדגיש כי אמנם לרוב אין מקום לגזור גזירה שווה בין מבצע עבירת ההתפרצות למסייע לו, אך במקרה דנן תרומתם של האחרים "אינה מינורית" – מחמוד הוא זה שפנה למבקש, רינה הייתה בזירת העבירה והסיעה את המבקש, הכספת נפתחה בביתו של מחמוד והשניים חילקו בינהם את השלל. על כן, "במקרה המיוחד" דנן יש לתת משקל גם לעונשם של האחרים, אשר נידונו לעונשים קלים לצד פיצוי וקנס.
לאור האמור ובראי מכלול השיקולים, קבע בית המשפט כי מתחם הענישה ההולם למעשי המבקש נע בין 10 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשים.
יחד עם זאת, נקבע כי יש מקום "לסטייה קלה" בעניינו של המבקש, לאור נסיבותיו האישיות – משמדובר באדם צעיר, ללא עבר פלילי, אשר נטל אחריות על מעשיו והבין את השלכותיהם, ולפי התרשמות גורמי בריאות הנפש צפויה הדרדרות במצבו אם ירצה עונש מאסר בפועל. נוסף על כך נקבע כי בשל מצבו הכלכלי הקשה וגילו הצעיר של המבקש, לא ניתן להשית עליו "פיצוי נכבד" כפי שנעשה בעניין האחרים.
9.
לאור כל האמור, גזר בית משפט השלום על המבקש עונשים של 7 חודשי מאסר בפועל שיורצו בעבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יבצע עבירת רכוש מסוג "פשע", למשך 3 שנים; 4 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת רכוש מסוג עוון, למשך 3 שנים; קנס בסך 1,500 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו; פיצוי למתלונן בסך 6,000 ש"ח; וכן צו בפיקוח שירות המבחן, למשך שנה.
10.
ערעור המשיבה על קולת העונש לבית המשפט המחוזי התקבל, תוך שהודגשה החומרה המצויה בעבירות שבוצעו על ידי המבקש, הפוגעות בקניינו של אדם, פרטיותו ובטחונו האישי, וכי הנסיבות בהן בוצעו – של תכנון מוקדם, "פריצה כפולה", שבירת מנעול הבית ועקירת הכספת מהקיר – מוסיפות חומרה מובהקת למעשים, המחייבת הטלת ענישה חמורה וממשית.
עוד נקבע כי "בלא קשר" לטענת המבקש באשר לכך שלא ידע מהו סכום הגניבה, ברי כי מאחר שהיה שותף לפריצת הכספת וריקונה בבית מחמוד, יכל היה לעמוד על היקף הסכום שנגנב.
11.
בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי הוא "מתקשה" לקבל את קביעת בית משפט השלום בדבר ניצול המבקש על ידי האחרים בשל מגבלותיו, שכן פרט לפערי הגילאים בין המבקש לאחרים, לא עולה מכתב האישום בו הודה כל "אינדיקציה" לניצולו, ולא ניתן להסיק זאת אף מחומר הראיות או מדוחות הוועדה והתסקירים בעניינו.
12.
הודגש, כי המבקש שימש ציר מרכזי בביצוע העבירות, "תוך גילוי תעוזה עבריינית לא מבוטלת כדי להגשים את מטרות הפריצה", וכן צוין כי "אי הבהירות האופפת את חלוקת הכספים" אינה מובילה בהכרח למסקנה כי המבקש נמנע מקבלתם, או לא גילה עניין בשלל הגניבה.
בית המשפט המחוזי קבע כי משהמבקש הודה בכל עובדות כתב האישום, לא ניתן לקבל את קביעת בית משפט השלום כי אין לזקוף לחובתו את עבירת הקשר וההתפרצות בצוותא בהן הורשע. הובהר, כי אין מדובר "בדיבור המדינה בשני קולות", שכן פני הדברים שונים שעה שכתב האישום המתוקן נגד האחרים נבע מהסדר טיעון, ובעקבות שוני בתשתית הראייתית הקיימת נגד המבקש למול זו שנאספה ביחס לאחרים.
עוד נקבע כי כתב האישום בו הודה המבקש אינו סותר את כתב האישום בו הורשעו האחרים, והסדר הטיעון לא "עלה בדרך אגבית", שכן התגבשותו הובאה לידיעת באי כוח המבקש.
13.
לאור כל האמור, בית המשפט המחוזי סבר כי מתחם העונש שקבע בית משפט השלום מקל עם המבקש יתר על המידה, ואינו נותן ביטוי מלא לחומרה הנובעת ממעשיו – ובפרט כאשר בנוסף לכך, ראה לנכון לחרוג לקולא מהמתחם.
על כן, ובשים לב לכלל לפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבה וגזר על המבקש 10 חודשי מאסר בפועל, הגדלת הפיצוי למתלונן כך שיעמוד על סך 30,000 ש"ח, ביטול צו המבחן והותרת יתר העונשים על כנם.
14.
מכאן הבקשה שלפניי.
במסגרת הבקשה, טוענים באי כוח המבקש כי ההבדל בין עונשו לבין עונשם של האחרים, אשר יזמו ותכננו את אירוע הפריצה תוך "ניצול לרעה אדם צעיר בעל מוגבלות", מהווה אכיפה בררנית המקימה הגנה מן הצדק ומצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי".
15.
הודגש, כי "התיקון הפיקטיבי של כתב האישום", כלשון הבקשה, ביחס לאחרים יוצר סתירה מהותית המנוגדת לחומר הראיות, ואין בעובדה כי עונשם של האחרים נגזר במסגרת הסדר טיעון כדי ליישב את "הסתירה החזיתית" בין שני כתבי האישום.
16.
באי כוח המבקש הוסיפו וטענו כי ראוי היה לחרוג ממתחם הענישה שנקבע בעניינו מטעמי שיקום, כפי שקבע בית משפט השלום, ושגה בית המשפט המחוזי עת לא נתן דעתו "לשורה ארוכה של טענות מצטברות משמעותיות לקולא בעניינו" – ובכלל זה לגילו, העדר עבר פלילי, נתוניו האישיים, המלצת שירות המבחן, חלקו היחסי בביצוע העבירות ומידת השפעתם של האחרים על המבקש בביצוען.
בנוסף, נטענו טענות נוספות בבקשה שלא מצאתי לנכון להתייחס אליהן במסגרת החלטתי זו.
17.
מנגד, המשיבה סבורה כי בקשת המבקש אינה חורגת מעניינו הפרטי, ואינה עומדת באמות המידה הקבועות לדיון "בגלגול שלישי".
המשיבה מדגישה כי טענת המבקש בדבר אכיפה בררנית נבחנה ונדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי אין מקום להשוואה בין עניינו לבין עניינם של האחרים. הסדר הטיעון עם האחרים נערך נוכח קושי ראייתי משמעותי, שלא התקיים בעניינו של המבקש, וממילא קיים פער בין חלקו של המבקש לבין חלקם של האחרים בביצוע העבירות, המצדיק הבדל בענישה.
18.
עוד הוסיפה המשיבה כי בניגוד לטענת המבקש, תיקון כתב האישום בעניינם של האחרים אינו יוצר סתירה עובדתית בין כתבי האישום או מהווה "דיבור בשני קולות", כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, ובפרט משהמבקש הוא שעמד על כך שכתב האישום בו הודה משקף נכונה את חלקו באירוע.
דיון והכרעה
19.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד, אשר מעוררים סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו של המבקש, או במקרים בהם עולה חשש כי נגרם למבקש עיוות דין מהותי או אי צדק קיצוני. כידוע, עצם קיומו של פער בחומרת העונש בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור כשלעצמו אינו מצדיק מתן רשות ערעור, אלא יש לבחון האם העונש שהוטל על המבקש הולם את חומרת העבירות שבגינן הורשע (רע"פ 2099/21 פלוני נ' מדינת ישראל (25.4.2021)).
בעניינו, חרף קיומו של פער בין העונשים שהושתו על המבקש בערכאות השונות, לא מצאתי כי העונש שהושת על המבקש חורג באופן קיצוני מרמת הענישה הנוהגת, ואף מקל עמו – ועל כן אינו מצדיק התערבות, קל וחומר "בגלגול שלישי" (רע"פ 8695/19 פסו נ' מדינת ישראל (5.1.2020)).
אין להמעיט בחומרת מעשי המבקש, אשר הורשע בהתפרצות לבית מגורים לאור יום, לאחר תכנון מוקדם שכלל סיור סביב בית המתלונן, כאשר בפועל פרץ לבית יום לאחר יום, ובמהלך הפריצה עקר את הכספת ממקומה בקיר והעמיסה לרכב שהמתין בחוץ. בית משפט זה עמד זה מכבר על חומרתה הרבה של עבירת ההתפרצות לבית מגורים, הפוגעת באורח קשה בבטחונו האישי, קניינו ופרטיותו של האדם, ומצדיקה נקיטת יד קשה כלפי אלו המבצעים אותה (רע"פ 689/20 גבאי נ' מדינת ישראל (28.1.2020)).
20.
כמו כן, אין בהשוואה בין עונשו של המבקש לבין עונשם של האחרים שנגזר במסגרת הסדר טיעון, כדי להוות אי צדק או סתירה המצדיקה הקלה בעונשו. כידוע, שעה שעונשם של האחרים נגזר במסגרת הסדר טיעון, כוחה של ההשוואה שמנסה המבקש לעשות מוגבל במישור העקרוני, שכן מערך השיקולים הפועלים בגיבושו של הסדר טיעון רחב יותר מזה הקיים בפני בית משפט בבואו לגזור את דינו של נאשם (ראו למשל רע"פ 3446/18
חרחש נ' מדינת ישראל (19.6.2018)).
על כן, אין בידי לקבל את טענת המבקש לאכיפה בררנית בעקבות תיקון כתב האישום של האחרים, ובפרט משטענה זו נידונה ונדחתה על ידי בית המשפט המחוזי אשר בדין קבע כי אין בהסדר הטיעון בכדי להשליך על עונשו של המבקש.
21.
אשר לטענת המבקש בדבר שיקומו – כידוע, "שיקולי שיקום אינם חזות הכל", ולצד שיקולים אלו נדרש בית המשפט לשקול שיקולי ענישה נוספים, בכלל זה אינטרס השמירה על ביטחון הציבור, הרתעת הרבים והיחיד וגמול (רע"פ 5613/20 אלהוזייל נ' מדינת ישראל (25.8.2020)).
ויודגש, כי כפי שציין בית המשפט המחוזי, המבקש רק החל את הליך שיקומו באופן שאינו מאפשר חריגה לקולא מעונשו נוכח חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, כפי שפורט לעיל.
22.
לאור כל האמור, הבקשה נדחית.
עם זאת, מצאתי להורות, לפנים משורת הדין, על דחיית מועד התייצבות המבקש למאסר בפועל, על מנת לאפשר לו פרק זמן נאות להתארגנות.
המבקש יתייצב לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו ביום 4.11.2021 עד השעה 10:00 בבימ"ר הדרים, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.
ניתנה
היום, ט"ו בחשון התשפ"ב (21.10.2021).
ש ו פ ט