רע"פ 6608/08 שרון מימון נ. מדינת ישראל

נגד המבקש הוגש כתב אישום בבית המשפט השלום בראשון לציון (פ' 1331/07) בגין שלוש עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין; ושלוש עבירות של תקיפת בת זוג, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

על פי המתואר בכתב האישום, היה המבקש במועד האירוע נשוי למתלוננת ולזוג הייתה ילדה משותפת בת כשלוש שנים וחצי. ביום 30.1.2007, במהלך ויכוח בין המבקש והמתלוננת בעניין גירושיהם יצאה היא מהבית בו גרו לכיוון המעלית. בעודה יוצאת, איים עליה המבקש בפגיעה בגופה ובאומרו לה כי אם תצא מהבית אזי היא אינה יודעת מה יעשה לביתם. משהמשיכה היא לצאת מהבית, תפס המבקש את ידיה ומשך אותה לבית נגד רצונה. אחרי שהכניס אותה לבית נעל המבקש את הדלת ואף ניתק את סוללות הטלפון בבית ולקח לרשותו את כל המכשירים הסלולרים שהיו בבית. לאחר מכן סטר המבקש למתלוננת בלחייה וגרם לכך שהיא נפלה וראשה נחבט ברצפה. המבקש תפס אותה בידיה וגרר אותה למטבח הבית נגד רצונה. הוא איים עליה כי יתאבד ואף נטל סכין, הצמידה לצווארו ואמר

כי יהרוג את עצמו מול הבת.

ביום 13.5.2007, לאחר שכפר בתחילה באישומים שיוחסו לו, הגיעו המבקש והמשיבה להסדר טיעון לפיו תוקן כתב האישום והמבקש הודה בעובדות כתב האישום המתוקן. בית משפט השלום (כבוד השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ) נעתר לבקשה לתיקון כתב האישום, התיר למבקש לחזור בו מכפירתו והרשיע אותו בשלוש עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ובשלוש עבירות של תקיפת בת זוג לפי סעיפים 379 בצירוף 382 (ב)(1) לחוק העונשין. כמו כן ניתנה החלטה המורה לשירות המבחן להמציא תסקיר אודות המבקש.

התסקיר הראשון שערך שירות המבחן, מיום 11.7.2007, כלל את התרשמות שירות המבחן כי הרקע לעבירות היה התדרדרות ארוכה ביחסי המבקש והמתלוננת אשר יצרה אווירה מתוחה והקצנה התנהגותית של שני בני הזוג. ההידרדרות החלה ממותו המצער של אבי המבקש, אשר התאבד לאחר שנודע לו כי הוא חולה במחלה קשה. המבקש לא פנה לקבלת טיפול לאחר אירוע טראומתי זה. ההתרשמות הייתה כי גרסת המבקש באשר למערכת הנישואין הייתה מנותקת והוא לא שיתף את שירות המבחן באופן כן ופתוח ואף נטה להציג את הזוגיות באופן חיובי ולטשטש את הבעייתיות בהתנהגותו. לאור חוסר שיתוף הפעולה שהסתמן מצד המבקש נמנע שירות המבחן מלגבש המלצה בעניינו.

תסקיר משלים של שירות המבחן הוגש ביום 20.9.2007. בתסקיר זה שינה שירות המבחן את המלצותיו. נאמר כי נראה שהמבקש הפיק לקחים ממעשיו והוא מצטער עליהם. כן נאמר כי על אף שההתרשמות היא כי המבקש אמביוולנטי ביחס להשתלבותו בטיפול על ידי שירות המבחן הוא הביע נכונות ראשונית להיעזר בו כגורם שיוכל לסייע לו בהתמודדות עם קשייו והבנת הדינמיקה שהובילה לביצוע העבירות. לפיכך, הומלץ כי בית המשפט יטיל עליו צו מבחן למשך שנה, במהלכה ישולב המבקש בטיפול בהתאם לצרכיו ותיבדק אפשרות שילובו בקבוצת טיפול ייעודית לגברים שהתנהגו באלימות כלפי בנות-זוגן. כן הומלץ, כי בית המשפט יימנע מהרשעתו של המבקש (למעשה צריך להיות ביטול הרשעתו, ס' ג'' ) לאור החשש שעלה לגבי פגיעה אפשרית בהמשך העסקתו כעובד בעיריית ראשון לציון ובאפשרות קידומו בעתיד במסגרת עבודתו.

ביום 25.9.2007 התקיים דיון בבית משפט השלום בו ביקש בא כוח המשיבה כי יערך תסקיר משלים נוסף לאחר ששירות המבחן ישוחח גם עם המתלוננת. בית המשפט נעתר לבקשה זו והורה לשירות המבחן לערוך תסקיר נוסף.

ביום 14.10.2007 הוגש התסקיר הנוסף של שירות המבחן לאחר שאותרה המתלוננת ושוחחו עימה. בתסקיר צוין כי התחזקה ההתרשמות כי התנהגותו של המבקש קשורה הייתה למשבר בזוגיות ולמשבר נפשי שחווה עקב מות אביו וכי לא נראה שלמבקש היו דפוסי התנהגות אלימים לאורך השנים. שירות המבחן חזר על המלצותיו להימנע מהרשעת המבקש בדין ולהעמידו בצו פיקוח למשך שנה.

ביום 5.11.2007 ניתן גזר דינו של בית משפט השלום. בית המשפט קבע כי על אף הרקע הנורמטיבי של המבקש ועל אף המלצות שירות המבחן להימנע מהרשעתו ולהטיל עליו צו מבחן, אין מתקיימות במקרה נסיבות המצדיקות את אי הרשעת המבקש. זאת, לאור חומרת העבירות שאינן מצויות ברף התחתון של החומרה, לאור כך שלפי תסקירי שירות המבחן נראה כי המבקש לא נטל אחריות מלאה על מעשיו ושיתוף הפעולה שלו עם השירות הינו ראשוני וחלקי בלבד, ואף מאחר שלא מצא סימוכין לכך שקיים סיכון ממשי שהרשעתו של המבקש עלולה לגרום לפיטוריו אלא רק לפגוע באפשרות קידומו. לפיכך, ובהתחשב בנסיבות המקלות העומדות לטובת המבקש גזר בית המשפט על המבקש שלושה חודשי מאסר בפועל; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בתנאי שלא יעבור עבירת אלימות כנגד הגוף; ושלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בתנאי שלא יעבור עבירת איומים. כן קבע בית המשפט צו מבחן למשך 12 חודשים. בית המשפט אף הורה לממונה על עבודות השירות להגיש חוות דעת בעניין התאמתו של המבקש לביצוע עונשו בעבודות שירות.

ביום 7.1.2008, לאחר שנתקבלה חוות דעת הממונה על עבודות השירות, קבע בית המשפט כי המבקש ירצה את עונשו בעבודות שירות בבית אבות גריאטרי בראשון לציון.

על גזר דינו של בית משפט השלום, ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 2890-01-08) בעניין ההחלטה להרשיעו. בית המשפט המחוזי (כבוד סגני הנשיא א' טל ו ז' כספי וכבוד השופט ב' ארנון ) דחה את ערעור של המבקש וקבע כי מגזר דינו של בית משפט השלום עולה כי בחן הוא את כל השיקולים הראויים לצורך החלטתו להרשיע את המבקש. בית המשפט קבע כי התנהגות המבקש אינה ברף הנמוך של עבירות האלימות אף שברי כי אינה קרובה גם לרף העליון. מכאן נקבע שאכן לא נתקיימו בעניין הנסיבות החריגות המצדיקות סטייה מהכלל לפיו יש להרשיע מי שנקבע כי עבר עבירה וצדק בית משפט שלום כשהעדיף בנסיבות העניין את האינטרס הציבורי של הרתעת המבקש, אשר לא נטל על פי תסקירי שירות המבחן אחריות מלאה על מעשיו, על פני האינטרס האישי. מה גם שלא הוכח אף בפני בית המשפט המחוזי שהרשעת המבקש תגרום לפיטוריו ולא רק תפגע בקידומו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, המופנית אף היא כנגד הרשעתו של המבקש בעבירות.

בא כוח המבקש טוען, כי יש מקום לבחון מחדש ולחדד את ההלכה בעניין תחולתו של סעיף 71א(ב) לחוק העונשין, והנסיבות בהן יחליט בית משפט, אשר קבע כי נאשם ביצע עבירה, שלא להרשיעו. לגופו של עניין טוען הוא כי הנסיבות בהן ביצע המבקש את העבירות בהן הורשע מצדיקות אי הרשעה כאמור. נטען כי מדובר במעידה חד פעמית שאינה מאפיינת את המבקש אף לפי קביעות שירות המבחן ולפי דבריה של המתלוננת. כי העבירות בוצעו על רקע משבר נפשי וטראומה שעבר הוא ואשר לא טופלו כראוי. וכי לא ניתן לומר שהעבירות נמצאות במדרג הגבוה של עבירות האלימות ואף הסכין בה השתמש הופנתה אליו עצמו ולא כלפי המתלוננת. המבקש אף נטל אחריות מלאה על מעשיו ומתחרט עליהם כך שאין סיכון כי המעשים יישנו. מבחינת נסיבותיו האישיות של המבקש נטען כי מדובר באדם נורמטיבי ללא עבר פלילי המהווה אב טוב לביתו ואשר כתוצאה מהטראומה שעבר ומהתנהגותו איבד הוא את משפחתו ונפגע דימויו העצמי. מבחינת הנזק הצפוי לו מהרשעתו נטען כי המבקש מועסק מאז שחרורו מהצבא בעיריית ראשון לציון, כיום כאחראי לניהול החניונים בעיר, והרשעתו בדין עלולה לגרום לפיטוריו וודאי שתפגע באפשרות קידומו.

מנגד טוענת בא כוח המשיבה, כי הבקשה לרשות ערעור אינה מעלה כל סוגיה המצדיקה דיון נוסף בפני בית משפט זה. לגופו של עניין נטען כי חומרת המעשים בגינם הורשע המבקש על פי הודאתו היא כזו שאין מתקיימות הנסיבות החריגות בהן מוצדק להימנע מהרשעה. טענותיו של המבקש לעניין נסיבותיו האישיות והפגיעה האפשרית בעיסוקו הובאו אף בפני הערכאות הקודמות אשר נתנו להן משקל ראוי בנסיבות העניין, מה גם שנקבע כי לא הוכח שהרשעת המבקש תגרום לפיטוריו אלא אך עלולה היא לפגוע בקידומו. יתרה מכך, על אף ההמלצה של שירות המבחן שלא להרשיע את המבקש, מעיון בתסקירים עולה כי הוא לא נטל אחריות מלאה על מעשיו וכי הוא אמביוולנטי ביחס להשתלבותו בטיפול במסגרת שירות המבחן. מכאן, שאין לומר שהנזק הצפוי למבקש כתוצאה מהרשעתו גובר על האינטרס הציבורי בהרשעתו.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור על נספחיה, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נראה כי אין מקום למתן רשות ערעור ודין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)).

יתרה מכן, הלכה היא כי טענות הנוגעות לחומרת העונש כשלעצמה לרבות הטענה שהיה על בית המשפט להימנע מהרשעה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 5504/08 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 27.7.2008)). שאלת תחולתו של סעיף 71א(ב) והנסיבות בהן ימנע בית המשפט מרשעה נידונו כבר אף בפני בית משפט זה והמבקש אינו מראה כל טעם לדון בשאלה זו מחדש. משכך, אין הבקשה לרשות ערעור דנן מעלה כל סוגיה בעלת חשיבות המצדיקה דיון נוסף בפני ערכאה שלישית ודי בכך לדחותה.

מעבר לנדרש אוסיף כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. ההלכה שנקבע בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(3) 337 (1997), מורה לנו כי יש לבחון שני פרמטרים עיקריים לעניין ההחלטה שלא להרשיע נאשם בעבירות שנקבע כי ביצע. האחד הוא סוג העבירה, חומרתה ונסיבותיה והאם יש בנסיבות אלו אפשרות לוותר על ההרשעה מבלי שהדבר יפגע באופן חמור באינטרס הציבורי בהרשעה. השני הוא נסיבותיו האישיות של המבקש והפגיעה הצפויה לו והאם הנזק הצפוי להיגרם לו עקב ההרשעה הינו כזה הפוגע בסיכויי שיקומו וחורג מן הראוי בנסיבות העניין. לא ניתן לומר כי כך הוא בענייננו. אף אם אקבל את טענת בא כוח המבקש כי העבירות בהן הורשע המבקש אינן ברף העליון של עבירות האלימות, וודאי שאינן ברף התחתון ביותר. מדובר באירוע מתמשך במהלכו נקט המבקש הן באלימות והן באיומים כלפי המתלוננת ועוד תוך עשיית שימוש בביתם הקטנה כשהוא מאיים כי יתאבד לעיניה. יתרה מכך, נקבע כי לא הוכח שהרשעתו של המבקש בדין תוביל לפיטוריו גם אם עלולה היא לפגוע בסיכויי קידומו. בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי נזק זה הינו חמור מדי ביחס למעשיו של המבקש ונכונה קביעת הערכאות הקודמות כי אין מתקיימות אותן נסיבות חריגות המצדיקות את ההימנעות מהרשעה.

לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 25.7.2008 לעיכוב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות מבוטלת.

המבקש יתייצב ביום 21.12.2008 בשעה 8:00 בפני המפקח על עבודות השירות בנציבות שירות בתי הסוהר ברמלה, לשם תחילת ריצוי עבודות השירות שהוטלו עליו.