רע"פ 6613/07 אלחואני מחמד בארי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המבקש, נתין גינאה, שהה במצרים במסגרת לימודים ועבד בשגרירות ארצו

שם.בשנת 2003 הוא נכנס לישראל שלא כחוק, ובכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו נטען, כי הוא נמנה על רשת בינלאומית שעסקה בהחדרת נתינים זרים מארצות אפריקה, ובפרט גינאה, לישראל שלא כחוק, תמורת תשלום של אלפי דולרים.

כתב האישום כלל 12 אישומים מסוג זה, ובגינם יוחסו למבקש עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הסתננות, שהייה בלתי חוקית בישראל, מתן סעד או מחסה למסתנן וקבלת דבר במרמה.

המבקש הודה בעובדות שיוחסו לו והורשע, אולם בהמשך ביקש לחזור בו מההודאה וטען כי אין תחולה בעניינו לחוק למניעת הסתננות. בית המשפט נעתר לאותה בקשה, ביטל את הכרעת הדין, התיר למבקש לחזור בו מהודאתו, ובסופו של יום סבר גם הוא כי אין מקום להרשיע את המבקש בעבירות על פי החוק למניעת הסתננות, אלא רק על פי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. בעקבות כך נדון המבקש ל-24 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 50,000 ש"ח.

המשיבה ערערה על פסק דינו של בית משפט השלום, והשגותיה התקבלו. המבקש הורשע גם בעבירות לפי החוק למניעת הסתננות, ותקופת מאסרו הועמדה על ארבע שנים. מאידך, בוטל הקנס.

בבקשה שלפנינו עותר המבקש להביא את עניינו לדיון בפני ערכאת ערעור שניה, הואיל והוא סבור כי יש צורך להבהיר מהי המדיניות השיפוטית הראויה בכל הנוגע להעמדה לדין על-פי החוק למניעת הסתננות, מחד, וחוק הכניסה לישראל, מאידך.

ברם, בסוגיה זו ממש עסק פסק דינו של בית משפט זה בע"פ 5746/06 עבאס נ'

מדינת ישראל (טרם פורסם), מפי כבוד הנשיאה ד' בייניש, שניתן ביום ט"ז באב התשס"ז-31.7.207, היינו, לאחר שבית המשפט המחוזי סיים את מלאכתו. לא ראינו מקום או עילה להביא לבחינה מחודשת של ההלכה בסוגיה זו. למעלה מן הדרוש נוסיף, כי כניסתם של אזרחים זרים לישראל תוך גניבת הגבול ממצרים, ועל רקע מאפייניו המיוחדים של גבול זה, גלומה בה לא רק עבירה על החוק, אלא גם סכנה ביטחונית מופלגת בחומרתה. מכאן השקפתנו, כי לא נפל פגם בדרך בה בחרה המשיבה לנסח את כתב האישום כנגד המבקש, ועל כן אנו נמנעים מליתן רשות לערער.

הבקשה נדחית.