רע"פ 6651-23 רע"פ 6651-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ד' כהן-לקח, ד' גדעוני ו-ע' אבמן-מולר) ב-עפ"ג 48407-10-22 ו-ע"פ 49552-10-22 מיום 17.7.2023, במסגרתו התקבל בחלקו ערעור המשיבה על גזר הדין ונדחה ערעור המבקש על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום בירושלים (השופט א' סלע) ב-ת"פ 56256-11-15 מהימים 9.9.2021 ו-13.9.2022, בהתאמה.

2.בתמצית יתואר, כי נגד המבקש וחמישה מעורבים נוספים הוגש כתב אישום מתוקן בשנית המונה חמישה אישומים, כאשר כולם רלוונטיים למבקש למעט האישום השני.

על פי האישום הראשון, המבקש היה שותף להפעלתן, החזקתן וניהולן של דירות הימורים וכן להפעלתו, ניהולו והחזקתו של מועדון הימורים. בתוך כך, המבקש התחלק ברווחים עם נאשמת 2, והיה אחראי על גביית חובות שנאשמת 2 לא הצליחה לגבותם. בגין מעשים אלה יוחסו למבקש עבירה של ארגון ועריכת משחקים אסורים לפי סעיף 225 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ועבירה של החזקת מקום משחקים אסורים וניהולו לפי סעיף 228 רישא לחוק.

על פי האישום השלישי, אגב סכסוך כתוצאה ממשחקי הימורים, נערכה פגישה ביום 30.6.2015 בין המבקש והנאשמים הנוספים, לבין אדם המכונה "זהר". במהלכה, המבקש, יתר הנאשמים וזהר, נסעו מהגינה הציבורית בה התחילה הפגישה אל מקום פתוח ושומם שבו הם תקפו את זהר במכות ובעיטות בגופו ובצלעותיו. בגין מעשים אלה יוחסו למבקש עבירות של סחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) רישא לחוק; ותקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 יחד עם סעיף 382(א) לחוק.

על פי האישום הרביעי, המבקש איים על חייב המכונה "וובה" על מנת שהלה יסדיר את חובו. לשם כך, קיים עמו שיחות טלפוניות, נפגש עמו פעמיים, ובאחת הפגישות אף אמר לו כי נשלח "לפוצץ" אותו, וכי "רק מכיוון שנגע לליבו הוא ינסה להסתדר איתו", כלשון כתב האישום המתוקן בשנית. בגין כך יוחסה למבקש עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק.

גם באישום החמישי יוחסה למבקש עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק.

3.לאחר ניהול הליך הוכחות, המבקש הורשע בעבירות אשר יוחסו לו, למעט בעבירה לפי האישום החמישי שממנה זוכה. בתוך כך, נקבע כי המבקש נכח בחלקו השני של המפגש אשר בו זהר הותקף, בין היתר, בהסתמך על איכון הטלפון הנייד של המבקש ועל עדות נאשם 6. כן נקבע כי אמירותיו של המבקש לוובה עולות כדי סחיטה באיומים, הגם שהאחרון ציין בעדותו כי הוא אינו חש מאוים. זאת, מאחר שתוכן האמירות מלמד שאין מדובר בדרישת חוב בלבד, אלא "באיום המהווה סחיטה".

בית משפט השלום עמד בגזר הדין, בין היתר, על הערכים המוגנים שבהם המבקש פגע במעשיו, והתחשב בחלקו של המבקש בביצוע העבירות שבהן הורשע. נקבע, כי מתחם העונש ההולם בעניינו הוא בין 18 חודשי מאסר בפועל ל-36 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. בגזירת העונש בגדרי המתחם, נשקלו, בין השאר, עברו הפלילי של המבקש – הכולל עבירות קשירת קשר לביצוע פשע, סיוע להריגה, החזקת נשק שלא כדין ועבירות סמים; העובדה שבעת ביצוע המעשים שבבסיס ההליך דנן, עמד נגדו עונש מאסר על תנאי בן 18 חודשים שלא היה בו כדי להרתיעו; וכן רמת המסוכנות הגבוהה שקצין המבחן ייחס לו. בית משפט השלום ראה לקבוע את עונשו של המבקש בסמוך לרף העליון של המתחם, אולם, נוכח חלוף הזמן מאז האירועים מושא כתב האישום המתוקן בשנית, החליט לבסוף לגזור את עונשו באמצעו של מתחם העונש ההולם ולהימנע מלהפעיל את כל תקופת המאסר המותנה במצטבר. אשר על כן, נגזרו על המבקש 27 חודשי מאסר בפועל; הופעל עונש מאסר מותנה בן 18 חודשים – חציו במצטבר וחציו בחופף, כך שהמבקש ירצה בסך הכל 36 חודשי מאסר בפועל; כמו כן, נגזר על המבקש עונש של 9 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור אחת מהעבירות שבהן הורשע או כל עבירת רכוש, אלימות או איומים, למשך 3 שנים; תשלום קנס בסך 3,000 ש"ח; ותשלום פיצוי בסך 4,000 ש"ח.

4.ערעור המבקש על הכרעת הדין וגזר הדין – נדחה; ומנגד ערעור המדינה על גזר הדין התקבל בחלקו. אשר לאישום השלישי, בית המשפט המחוזי לא ראה להתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט השלום לפיה המבקש נכח בחלקו השני של המפגש. בעניין האישום הרביעי, נקבע כי מעשיו של המבקש עולים כדי סחיטה באיומים ואינם אך בגדר "דרישת חוב תמימה". ביחס לעונשו של המבקש, בית המשפט המחוזי העמידו על 33 חודשי מאסר בפועל, חלף 27 חודשים שגזר עליו בית משפט השלום, כשהחלטת האחרון בדבר הפעלת המאסר המותנה ויתר רכיבי הענישה שנפסקו – נותרו על כנם.

5.מכאן הבקשה שלפניי, המופנית כלפי הכרעת הדין באישומים השלישי והרביעי. המבקש טוען, בין היתר, כי הרשעתו באישום השלישי נסמכה לחלוטין על עדות נאשם 6 בבית המשפט, וזאת חרף העובדה שסנגורו דאז של המבקש לא נכח במהלך חקירתו הראשית והנגדית של נאשם 6, וממילא לא חקרו בעצמו. בתוך כך, נטען כי בית משפט השלום פעל "בניגוד לנוהג ולדין" כשאישר את חקירת נאשם 6 בהעדרו של סנגור המבקש דאז מאולם הדיונים. בפעולה זו, נפגעו לטענת המבקש זכויות יסוד שלו כנאשם בפלילים, באופן שמעורר סוגיה משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אשר לאישום הרביעי, נטען כי הדברים שאמר המבקש אינם עולים כדי איום, כפי שעולה לגישתו בבירור מגרסתו של וובה.

6.לטענת המשיבה, אין מקום למתן רשות ערעור במקרה דנן הן ביחס לאישום השלישי והן ביחס לאישום הרביעי. אשר לאישום השלישי, נטען כי הרשעת המבקש לא נסמכה על גרסת נאשם 6 לבדה; כי גרסת המבקש לעניין נוכחותו בחלקו השני של האירוע, שבמהלכו זהר הותקף, השתנתה לא אחת לאורך ההליך; כי הלכה למעשה המבקש טוען לכשל בייצוג, אך הוא אינו עומד ברף שנקבע בפסיקה לקבלת טענות אלה; וכי טענות אחרות של המבקש מופנות כלפי ממצאי עובדה ומהימנות ואינן מצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אשר לאישום הרביעי, נטען כי בשים לב להלכה שלפיה רכיב האיום שבעבירת האיומים נבחן באמות מידה אובייקטיביות, אין מקום למתן רשות ערעור גם ביחס לאישום זה.

7.דין הבקשה להידחות. רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד המעוררים סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או במקרים שבהם עולה חשש לאי-צדק קיצוני או לעיוות דין מהותי (רע"פ 6659/23 דוראני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (13.9.2023)). בבקשה שלפניי לא מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית; אף לא מצאתי כי עולה ממנה חשש לעיוות דין. כמו כן, ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, לא כל שכן במסגרת "גלגול שלישי" (רע"פ 6521/23 חוצ'ינסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (10.9.2023)), ואילו בבקשה שלפניי משיג המבקש על ממצאים מסוג זה.

8.המבקש טוען, כאמור, כי משלא ניתנה לבא-כוחו הזדמנות לחקור את נאשם 6, נפגעו זכויות יסוד שלו כנאשם בפלילים באופן שמעורר סוגיה משפטית עקרונית. ואולם, הדין אינו עם המבקש ממספר טעמים.

תחילה, כפי שבית המשפט המחוזי ציין, וכעולה מפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום מיום 2.5.2021 – ניתנה הסכמתו של סנגורו דאז של המבקש להתחלת הדיון בהעדרו. זאת ועוד, משהגיע סנגורו דאז של המבקש והתאפשר לו על ידי בית המשפט להפנות שאלות לנאשם 6 בחקירה חוזרת – הלה בחר שלא לממש אפשרות זו. הסנגור דאז אף לא העלה טענה דומה לזו שהמבקש מעלה בבקשה דנן לפיה אין ביכולתו לערוך חקירה חוזרת אפקטיבית מחמת כך שלא נכח בחקירות הראשית והנגדית.

לנוכח האמור, טענת המבקש היא במידה רבה טענת כשל בייצוג. ואולם, בטענות אלה, קיים מעין תנאי סף לפיו על הטוען לכשל בייצוג להציג לבית המשפט את עמדת סנגורו הקודם, על מנת שבאמצעותה יוכל בית המשפט לאמוד את נכונות הטענה (ע"פ 1779/22 משה נ' מדינת ישראל, פסקה 35 (18.6.2023) (להלן: עניין משה)). בעניינו של המבקש, לא הוצגה כלל עמדתו של סנגורו הקודם, ולמעשה די בכך כדי לדחות את בקשתו לעניין האישום השלישי.

יתירה מכך, גם בחינת הדברים לגופם אינה מוליכה למסקנה שונה, שכן, כפי שנקבע לא אחת, לטענת כשל בייצוג יש להיזקק במשורה, והיא תתקבל רק במקרים חריגים שבהם ניתן להצביע על קיומו של עיוות דין. המבחן לקיומו של עיוות דין הוא מבחן סיבתי-תוצאתי שבמסגרתו יש להוכיח כי אלמלא הכשל הנטען – אפשר שתוצאת ההליך הייתה שונה (ע"פ 2840/23 קוטובסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (6.6.2023)). כן נקבע כי הנטל על הטוען טענה זו – נטל כבד הוא (עניין משה, שם). בענייננו, גם לו נאשם 6 היה נחקר על ידי סנגורו דאז של המבקש, לא השתכנעתי כי היה בכך כדי לשנות מתוצאת ההליך. זאת, מאחר שאין בעצם העובדה שלא נערכה חקירה כאמור כדי לבטל את הדברים שנאשם 6 אמר בחקירתו הראשית – אלא הערכת משקלה של העדות מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט (ראו והשוו רע"פ 2520/16 אבו רזק נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (28.8.2016)). בית משפט השלום שקל בהכרעת דינו את מכלול הנסיבות הנוגעות לשאלת נוכחותו של המבקש בחלקו השני של המפגש והגיע למסקנה כי הוא אכן נכח בו. בית המשפט המחוזי החליט שלא לסטות מהכרעה עובדתית זו, תוך שהוא דוחה את טענת המבקש בדבר המשקל שיש לתת לעדותו של נאשם 6 אחר שזה לא נחקר בידי סנגורו דאז של המבקש. משאלו הם פני הדברים, אין מקום לסטות ממסקנות הערכאות קמא. ויודגש, כי לנוכח טעמים אלה, אף בבחינת טענת המבקש כטענה המופנית כלפי התנהלותו של בית משפט השלום בעניין חקירת נאשם 6 (להבדיל מטענת כשל בייצוג המופנית כלפי סנגור המבקש דאז), אין כדי להועיל לו.

מחמת כל האמור, לא מתעוררים בעניינו של המבקש סוגיה משפטית עקרונית או חשש לעיוות דין, ומשכך, אין מקום להתערבות בעניין האישום השלישי.

9.אשר לאישום הרביעי, טענת המבקש נסמכת על הגרסה שמסר וובה ובפרט על אמירתו כי הוא לא חש מאוים כלל. ואולם, כפי שהודגש בדבריהן של הערכאות קמא, הבחינה אם יש בתוכן האיום כדי לאיים, נעשית על פי אמות מידה אובייקטיביות ולא מנקודת מבטו של המאוים בלבד (ראו ע"פ 486/16 שירזי נ' מדינת ישראל, פסקה 67 (13.9.2018)). הערכאות קמא בחנו את מכלול הנסיבות הצריכות לעניין, ובדין הגיעו למסקנה כי השתכללה עבירת הסחיטה באיומים בעניינו של המבקש על בסיס התשתית הראייתית כפי שנקבעה. לפיכך, לא נגרם למבקש עיוות דין.

10.סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.

בהתחשב במצב הביטחוני, ולפנים משורת הדין, אני מוצא לנכון לאפשר למבקש תקופת התארגנות בת 21 ימים בטרם יתייצב לריצוי עונש המאסר. משכך, המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 3.12.2023 בשעה 10:00 בבית סוהר ימ"ר ניצן, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר בטלפונים: 074-7831077 או 074-7831078.