רע"פ 6696/98 משה מודר נ. מדינת ישראל

1.בקשת רשות לערער זו הובאה לטיפולי רק היום, אף כי הוגשה ביום 25.10.98 וככל שיכולתי לברר, לא ניתנה בה החלטה כלשהי עד כה עקב תקלה מנהלית. רק לאחר "בקשה דחופה למתן החלטה" שהוגשה לבית משפט זה הועבר התיק ללשכתי הערב, ולא נותר אלא לדון בו על אתר.

2.עיינתי בפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, ונחה דעתי שאין הבקשה מצריכה

תשובה, שכן חרף טענות המבקש אין מתעוררת בענין זה כל שאלה בעלת חשיבות כללית, המצריכה מתן רשות לערער בגלגול שלישי.

2.המבקש הורשע בבית משפט השלום לתעבורה, לאחר שמיעת ראיות, בגרם מוות ברשלנות ואי ציות לאור אדום ברמזור, לאחר שנכנס במשאית לצומת באור אדום ופגע ברוכב אופנוע שנפטר באותו יום עקב פגיעתו. בית משפט השלום לתעבורה השית על המבקש קנס בסך 5,000.- ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתם. כמו כן נדון המבקש למאסר לתקופה של 12 חודשים, מתוכם 4 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי, וכן הוא נפסל מלהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 8 שנים ועוד ששה חדשי פסילה על תנאי. בית המשפט המחוזי קבל את ערעורה של המדינה, החמיר בעונשו של המבקש והשית עליו מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, נוסף לשאר העונשים שהושתו עליו.

3.פרקליט המבקש טען לפני, בין השאר, שפסק הדין בלתי ברור, שבית משפט השלום לתעבורה חרג "באופן יוצא דופן וקיצוני" ממדיניות הענישה המקובלת, שהחמרת העונש אירעה שבועיים לפני שהמבקש היה אמור להשתחרר ממאסרו עקב התנהגות טובה, וכי בית המשפט המחוזי "אינו משמש כחליפו של בית משפט השלום". לא ראיתי בכל אלה עילה לבקש את תשובת המדינה.

פסק הדין ברור על פניו. בית משפט השלום לתעבורה ציין - על יסוד העיון בתסקיר קצין המבחן ודו"ח האבחון שנעשה למבקש שהתרשמותו מהמבקש היא שלילית, וכי התנהגותו בעבר ובמקרה זה מצביעה על קיומו של אדם בעייתי, המתקשה לקבל אחריות על מעשיו והתנהגותו, ומתנהג לאחרים בזלזול, ונסיונות טיפוליים קודמים שנערכו במבקש נכשלו. השופטת המלומדת הצביעה על נגע תאונות הדרכים שהפך למכת מדינה ועל היותו של המבקש נהג משאית גדולה בעת קרות התאונה, הנמצא שעות רבות בכבישים, ולפיכך היתה מוטלת עליו אחריות גבוהה לשלומם של המשתמשים בדרך, ואף על פי כן היא לא נתנה ביטוי עונשי הולם קונקרטי לנסיבות העבירה. לחובת המבקש שורה ארוכה של עבירות תעבורה, ובית המשפט המחוזי ציין כי "...חומרתו של המקרה הנוכחי מופלגת... וכי נהג זה מהווה סכנה של ממש לציבור...".

בנסיבות אלו אין העונש שהושת על המבקש מצדיק בחינתו בערכאה נוספת. גם כל שאר טענותיו של המבקש אינן מצדיקות דיון חוזר בעניינו.

לפיכך אני דוחה את הבקשה.