רע"פ 671/06 ג'אן בוסקילה נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בנתניה (ת.פ 1413/02) בגין עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 ו-382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) והיזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 20.4.01 דחף המבקש את אישתו (להלן: המתלוננת) בבטנה. כמו-כן נטען כנגד המבקש, כי באותו היום שבר טלוויזיה, מערכת סטריאו, טוסטר, גיטרה ודיסקים בביתם וכן קרע ציורים שציירה המתלוננת.

בית-משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת א' טלמור) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו עונש של 10 חודשי מאסר על-תנאי והתנאי הוא שלא יעבור אותן עבירות או עבירת אלימות כלשהי ושלא יעבור עבירה כלשהי כנגד רכוש, כולל ניסיון לעבור עבירה שכזו; תשלום קנס בסך 2,000 ש"ח, או 60 ימי מאסר תמורתם. כמו-כן חייב בית-המשפט את המבקש לחתום על התחייבות בסך של 5,000 ש"ח למשך שנתיים על מנת להימנע מלעבור עבירות כשלהן כנגד רכוש.

על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר ו-י' שיצר) דחה את הערעור נוכח אי-התייצבותו של המבקש בעצמו, מכוח סעיפים 203 ו-208 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי המבקש הוא אדם נעים הליכות וכי הוא מבקש, כי בית-המשפט ימחל לו על "רשלנותו" וכי ייתן לו רשות לערער על פסק-הדין שניתן על-ידי בית-משפט המחוזי. כמו כן טוען בא-כוח המבקש, כי האירוע המיוחס למבקש הוא מקרה פעוט ערך ובעל "משמעות של מה בכך". עוד טוען בא-כוח המבקש, כי יש להתחשב בכך שהמבקש הוא אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). עוד מוסיף בא-כוח המשיבה וטוען, כי מאז המבקש הגיש את ערעורו חלפו כשנתיים והמשיבה סבורה שדי היה בתקופה זו, על-מנת לאפשר למבקש להיערך לקראת הערעור. גם לגופו של עניין סבור בא-כוח המשיבה, כי בבקשת רשות הערעור אין ממש, מקום שהכרעת הדין מבוססת על ממצאי מהימנות שקבע בית-משפט השלום.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. הכרעת הדין של בית-משפט השלום מבוססת על העדויות שנשמעו בפניו ואינני מוצא כל דופי בהליך שהתנהל ובמסקנות שהוסקו. כעיקרון, אינני רואה בדחיפה ובהפעלת אלימות במשפחה עניין של מה בכך ובעל משמעות פעוטה. מחלוקות במשפחה קורות, אך אין לפתור אותם בדרכים אלימות. פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הדוחה את הערעור עקב אי-התייצבות המבקש מעוגנת בחוק ונובע מרשלנותו של המבקש. מטעם זה, אין לו למבקש להלין, אלא על עצמו.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.