רע"פ 6727/08 פלוני נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין, יחד עם אשתו, בבית משפט השלום בירושלים (פ 3941/06) בגין עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ועבירה של שידול להתחזות לאדם אחר, לפי סעיפים 441 ו-30 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, בין המבקש ואשתו נוצר קשר עם נערה בת 15 (להלן: המתלוננת ). לפי הנטען, לאחר שמלאו למתלוננת 16 שנים, החל המבקש לקיים עמה יחסי מין. ביותה בת 18 הרתה המתלוננת למבקש. בעקבות זאת, גרמו המבקש ואשתו למתלוננת להתחזות לאשת המבקש, ולבסוף אף הביאו לרישומו של התינוק שנולד כבנה של אשת המבקש, בהציגם מצג שווא לרופא שהוציא את תעודת הלידה.

ביום 15.5.2007 הרשיע בית משפט השלום בירושלים (כבוד סגנית הנשיא ש' דותן ) את המבקש בעבירות שיוחסה לו בכתב האישום. בית המשפט קבע, בהתבסס על הראיות שהוצגו בפניו, כי הוכחו העובדות המהוות את יסודות העבירות כנגד המבקש. ביום 7.8.2007 נתן בית משפט השלום הכרעת דין מתוקנת, בה זיכה את המבקש מהעבירה של שידול להתחזות, בשל התיישנותה. יצוין כי במסגרת הכרעת דינו עמד בית המשפט על כך שבמהלך ההליכים המבקש ואשתו עמדו על דעתם שלא להיות מיוצגים, וזאת למרות פניות רבות מצד בית המשפט וניסיונות לשכנעם אחרת.

ביום 7.8.2007 גזר בית המשפט השלום על המבקש עונש של ארבעה חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. במסגרת גזר דינו ציין בית המשפט כי המבקש הופנה לממונה על עבודות השירות אך הציג לה מסמכים רפואיים לפיהם אין הוא יכול לבצע עבודות שירות, וסירב להיענות להצעת בית המשפט לבדוק בשנית את האפשרות כי יעשה כן.

על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 4055/07), בטענו כי שגה בית משפט השלום בהרשיעו, משהיה עליו לראות את התמונה בכללותה ולא רק את עצם העבירה כפי שעשה.

בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא י' צור והשופטים ג' כנפי-שטייניץ ו- מ' סובל ), לאחר שבחן את הממצאים העובדתיים שהיוו את הבסיס להרשעת המבקש ואישר אותם. אף לגבי העונש קבע בית המשפט כי אינו מוצא הצדקה להתערבותו. אף בית המשפט המחוזי עמד בפסק דינו על בחירתם המודעת של המבקש ואשתו שלא להיות מיוצגים בהליכים שהתנהלו כנגדם.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. לטענת בא כוחו של המבקש, שגו הערכאות שדנו בעניינו של המבקש מבלי שהיה מיוצג, וגרמו לו בשל כך עיוות דין. לטענת בא כוח המבקש, סעיף 15א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ) דורש כי לנאשם שעשוי להיות מוטל עליו עונש מאסר ימונה סניגור. לטענתו, בית משפט השלום לא יצא ידי חובתו בהמלצתו למבקש לשכור סניגור, והיה עליו לעמוד על כך שימונה לו סניגור בפועל.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, שכן סעיף 15א לחוק סדר הדין הפלילי כלל לא חל על עניינו של המבקש.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

בענייננו, טענתו של המבקש מתבסס על כך שלא מונה לו סניגור, חרף הוראות סעיף 15א לחוק סדר הדין הפלילי. אלא שעל פי סעיף 4 לחוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 49), התשס"ו-2006, אשר קבע את סעיף 15א, נקבע כי תחולתו הינה על הליכים פליליים שכתב האישום בהם הוגש לאחר יום 31.12.2006, ואילו כתב האישום בעניין המבקש הוגש ביום 14.9.2006. משכך, תיקון זה לחוק סדר הדין הפלילי אינו חל על המבקש, וכל השאלות המשפטיות אשר מעלה בא כוחו כלל אינן מתעוררות בענייננו. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון ואף מפסק הדין, בית משפט השלום הפציר שוב ושוב במבקש ובאשתו כי יפנו לסניגוריה הציבורית כדי שתיבחן האפשרות שימונה להם סניגור או יפעלו לעשות כן באופן עצמאי, אך הם עמדו בסירובם והתעקשו לנהל את ההליך בעצמם. משכך, אין בידם לטעון כעת כי נגרם להם בשל כך עוול, ואין להם להלין אלא על עצמם. יתרה מכן, מעיון בפרוטוקול הדיון עולה כי הן בית המשפט והן המשיבה עשו כל שלאיל ידם כדי להבהיר את מהות ההליך, וממילא לא מצאתי כי נגרם לו עיוות דין בשל היותו בלתי מיוצג.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 3.8.2008, בעניין עיכוב ביצוע פסק הדין, מבוטלת בזאת.

המערער יתייצב ביום 2.12.08 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים, לשם תחילת ריצוי עונשו.