רע"פ 6728/08 דן אליק נ. מדינת ישראל

בבקשה זו, בה עותר המבקש להתיר לו לערער על הרשעתו ועל מידת העונש שנגזר לו, וזאת על אף שבערכאת הערעור הראשונה הוא זנח את טענותיו באשר להכרעת-הדין, אין כל ממש. חרף הצהרתו, בראשית הדברים, כי "הטיעונים הנם משפטיים גרידא ואינם מתייחסים לשאלות שבעובדה או בחינת המסקנות אליהם [ במקור ] הגיעו הערכאות הנמוכות יותר על יסוד מהימנות עד התביעה", הרי עיקר הבקשה מתמצה בניסיון לערער על ממצאי העובדה שנקבעו, ולקעקע את עדותו של העד הראשי, עליה ביססה הערכאה הדיונית את ההרשעה.

לא לכך נועדה הרשות לערעור שני. אף אין היא אכסניה הולמת לבירור טענתו הנוספת של המבקש, היינו, כי פרק הזמן שחלף מיום הגשת הסיכומים ועד למתן הכרעת הדין בענינו מקים לו הגנה מן הצדק, ובגינה ראוי היה לזכותו. לטענות אלו, הנוגעות כולן לענינו הפרטני של המבקש, נועדה ערכאת הערעור הראשונה, ושם היה מקומן להתברר. אם בחר המבקש, באמצעות באי-כוחו, שלא לעשות כן – וטעמיו עמו – הרי את שהחסיר לא ניתן לאפשר לו להשלים בדרך של פתיחתם מחדש של הליכי הערעור. אף אין מקום להטות אוזן לטענותיו בענין העונש, שאינו חמור כלל ועיקר, בפרט לאחר שבית-המשפט המחוזי ראה לנכון להקל ממנו במידת-מה, מתוך התחשבות בנסיבותיו האישיות של המבקש.

אשר על כן, ובהיעדר שאלה המצדיקה בירור נוסף, איני רואה מקום להתיר ערעור שני ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.