פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6734/14
לפני:
כבוד השופט א' שהם
המבקש:
אלעד ורון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בירושלים, מיום 6.10.2014, בעבא"פ 58728-09-14, שניתנה על-ידי
כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ
בשם המבקש:
עו"ד דוד ברהום;
עו"ד ארז בר-צבי
החלטה
1.
לפניי בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ ), בעבא"פ 58728-09-14, מיום 6.10.2014, בגדרה נדחה ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת ש' לארי-בבלי ), בצ"ח 51146-09-14, מיום 22.9.2014.
2.
נגד המבקש מתנהלת חקירה, בחשד לביצוע עבירות מין. בקשתו של המבקש, כי בית משפט השלום יוציא צו איסור פרסום בנוגע לחקירה זו, התקבלה באופן חלקי, ונקבע כי איסור הפרסום יחול רק עד ליום 28.9.2014. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור. בית המשפט המחוזי קבע, כי לא עלה בידי המבקש להרים את הנטל המוטל עליו להראות כי עניינו נכנס בגדרי החריג לכלל פומביות הדיון. זאת, מאחר שלא הובאה כל ראיה לכך שפרסום החשדות יגרום למבקש " נזק חמור ", באופן שבו פורש מונח זה בפסיקה, בעוד שחומר החקירה בעניינו של המבקש מעורר " חשד ממשי " לביצוע העבירות. לא זאת ועוד, בית המשפט המחוזי מצא כי קיים אינטרס ציבורי ממשי, בפרסום החשדות נגד המבקש.
3.
בבקשה לרשות ערעור, נסמך המבקש על קיומן של " תמורות חדשות ורוחות חדשות ", אשר מלמדות, לשיטתו, על שינוי במעמדה של " זכות הציבור לדעת ". בנוסף, חזר המבקש על טענותיו, לפיהן פרסום החשדות נגדו יוביל " לקריסה של העסקים [שבבעלותו] ויפגע באנשים רבים ". המבקש מסכים, כי קיים עניין ציבורי בפרסום פרטי הפרשה, אך לדבריו האינטרס הציבורי בחשיפת שמו ופרטיו, הוא בעל משקל נמוך. עוד צויין בבקשה, כי המשיבה שינתה את עמדתה בנוגע לפרסום פרטי הפרשה, במטרה לחשוף קורבנות נוספים, ככל שישנם; אך לשיטתו של המשיב, אין בסיס ראייתי מספק להנחה זו של המשיבה. במקביל להגשת הבקשה לרשות ערעור, הגיש המבקש " בקשה לעיכוב ביצוע " החלטתו של בית המשפט המחוזי.
4.
הלכה ידועה היא, כי רשות ערעור " בגלגול שלישי " תינתן במקרים מצומצמים, כאשר מתגלה עיוות דין כלפי המבקש, או כאשר הבקשה מעוררת סוגיה משפטית כבדת משקל או רחבת היקף (רע"פ 5266/14 פלוני נ' מדינת ישראל (5.8.2014);
רע"פ 4803/14
מזרחי נ' מדינת ישראל (23.7.2014 ); רע"פ 4224/14
ברונשטיין נ' מדינת ישראל (24.6.2014)). הבקשה שלפניי איננה עומדת באמות המידה האמורות, ולפיכך דינה להידחות. למעלה מן הצורך אומר, כי גם לגופו של עניין, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות. הכלל בדבר פומביות הדיון, הוא בעל מעמד חוקתי בשיטת משפטנו (סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה), והחריגים לכלל זה יפורשו, על פי רוב, בצמצום ( ע"פ 2137/14 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' מדינת ישראל (10.4.2014) ). חלק מטענותיו של המבקש, נדמות כמבקשות לערער על הנחות בסיסיות אלו, ולא ראיתי לכך מקום. המחוקק קבע הסדר פרטני לעניין פרסום שמו של חשוד (סעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). בעניינו של המבקש, יושמה הוראת החוק, באופן העולה בקנה אחד עם הפסיקה (ראו: רע"פ 5420/14 פלוני נ' מדינת ישראל ( 10.8.2014); רע"פ 7276/13 פינטו נ' מדינת ישראל (12.11.2013)
רע"פ 1058/12 חליפה נ' מדינת ישראל (19.2.2012) ), ואין ממש בהשגותיו של המבקש על תוצאה זו.
6.
אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת. נוכח התוצאה, מתייתר הדיון בבקשה " לעיכוב ביצוע ".
ניתנה היום, י"ג בתשרי התשע"ה (7.10.2014).
ש ו פ ט