פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6735/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
שלמה מורדוב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 70324/06 מיום 2.7.06, שניתן על-ידי
כבוד השופטת נ' אהד
בשם המבקש: עו"ד דוד
גולן
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת.פ 39122/05) בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה).
לפי הנטען בכתב-האישום, בתאריך 13.2.05 נהג המבקש ברכבו, כאשר רישיון הרכב כבר פקע בתאריך 7.7.04.
בתאריך 10.8.05 הרשיע בית-המשפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת א' שדמי) את המבקש בהעדרו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום וגזר עליו קנס בסך 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר וכן פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה במשך שנה.
המבקש הגיש לבית משפט השלום בקשה לבטל את פסק-הדין שניתן בהיעדרו ולחלופין ביקש לקבוע מועד לדיון במעמד הצדדים. בית-משפט השלום לתעבורה דחה בתאריך 6.2.05 את הבקשה בנימוק שלא ניתנה עילה מוצדקת מצד המבקש לאי-התייצבותו לדיון שנקבע (להלן: החלטת בית-משפט השלום לתעבורה מיום 6.2.05).
על החלטת בית-משפט השלום לתעבורה מיום 6.2.05, ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ולחילופין ערער על חומרת העונש שהוטל עליו.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) דחה את הערעור בקובעו, כי התייחסותו של המבקש לבית-המשפט משתקפת באי-התייצבותו לבית המשפט לדיון בעניינו. עוד קבע בית-המשפט, כי למבקש 107 הרשעות קודמות, החוזרות על עצמן.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי לשאלה העולה מפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי יש חשיבות ציבורית וכי החשיבות המשפטית שבשאלה זו חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המבקש, כי החמרה בעונש, אין פירושה בהכרח הטלת עונש של פסילה בפועל לתקופה של שנה, שכן עונש זה חסר כל הצדקה ואיננו מידתי.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה). בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. המבקש הפגין התייחסות מזלזלת כלפי בתי המשפט, אשר באה לידי ביטוי באי-התייצבותו לדיונים בשתי הערכאות הקודמות. יתרה מכך, עברו התעבורתי של המבקש כולל 107 הרשעות קודמות, ובניהן 11 הרשעות קודמות בעבירה נשוא הדיון הנוכחי. נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף במשך שבעה חודשים הינה עבירה חמורה וזאת משום שנושאים חיוניים הנוגעים לבטיחותו של הרכב אינם נבדקים ומשכך, פוטנציאלית, הרכב מסכן את הנוסעים בו, לרבות המבקש וכלי רכב אחרים הנוסעים בכביש. על-כן, אין מנוס מהרתעה ממשית, בדרך של שלילת רישיון לתקופה ארוכה.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, ג' באלול תשס"ו
(27.8.06)
ש
ו פ ט