רע"פ 6736/08 צורי גל נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לעניינים מקומיים בנתניה הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בהפרת צו בית-משפט ובביצוע עבודות ושימוש בקרקע ללא היתר. בעקבות כך נגזר לו קנס בסך 15,000 ש"ח, והוא חויב לחתום על התחייבות בסך 50,000 ש"ח למשך שנתיים להימנע מעבירה שעניינה אי קיום צו בית-משפט. ערעור המדינה על קולת העונש התקבל בבית-המשפט המחוזי מרכז, שפסק למבקש שישה חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 30,000 ש"ח והתחייבות על סך 50,000 ש"ח להימנע מעבירה על פי חוק התכנון והבניה או עבירה שעניינה אי

קיום צו בית-משפט.

2.

בבקשה זו עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט קמא, ובפיו מספר נימוקים. נטען, כי פסק-דינו של בית-המשפט קמא ניתן מבלי שהוא זומן לשימועו, וזאת על-אף שהושת עליו מאסר על-תנאי. עוד נטען, כי בכך שהעמיד בית-המשפט קמא את תקופת ההתחייבות שהטיל על המבקש על שלוש שנים מיום מתן פסק-דינו, נוצר מצב בו תקופת ההתחייבות הכוללת שהושתה על המשיב בשתי הערכאות עולה על זו הקבועה בסעיף 72 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לבסוף טען המבקש, כי בית-המשפט החמיר עמו נוכח העובדה שכאשר הוגש כתב-האישום כבר ניתנה החלטה לעכב את ביצועו של צו בית-המשפט שבגין הפרתו הוא הועמד לדין.

3.

המשיבה בתגובתה טוענת, כי כלל נסיבות העניין אינן מעוררות שאלה משפטית החורגת מעניינו של המבקש, ומשכך, אינן מקימות עילה לדיון בגלגול שלישי. באשר לטענותיו הפרטניות של המבקש, מפנה המשיבה לפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית-המשפט קמא, בו ביקשו הצדדים להגיש את סיכומיהם בכתב והחלטת בית-המשפט תינתן על-סמך אותם סיכומים. אמנם, לא ברור מפרוטוקול הדיון אם המבקש ויתר על הקראת פסק-הדין בנוכחותו כנדרש על-פי סעיף 218 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אך גם אם לא ויתר על כך מפורשות, בנסיבות העניין לא נגרם לו עיוות דין המחייב דיון חוזר בעניינו.

באשר לטענות הנוספות, סבורה המשיבה כי ההתחייבות עליה נדרש המבקש לחתום הוטלה לאחר שבוטל פסק-דינו של בית-משפט השלום. זוהי התחייבות חדשה, השונה מקודמתה, ועל כן אין מדובר בהתחייבות זהה שאורכה עולה על המותר בדין. ועוד טענה המשיבה, כי לעובדה שביום הגשת כתב-האישום ניתנה ארכה לביצוע הצו, אינה מאיינת את אחריותו של המבקש לתקופה שבגינה הוגש כתב-האישום.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה ובתשובה לה, באתי לכלל מסקנה כי היא אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני. אף שמוטב היה כי בית-המשפט קמא יזמן את המבקש למועד הקראת פסק-הדין, בסופו של יום תקלה זו לא היתה כרוכה בעיוות דין. גם בהחלטה לחייב את המבקש לחתום על התחייבות חדשה לא מצאתי פגם, באשר חיוב זה הוטל לאחר שגזר הדין בערכאה הדיונית בוטל וניתן אחר במקומו, על פי הסמכות הנתונה לבית משפט שלערעור בסעיף 213(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי נוכח אופיין של העבירות אין בעונש שהושת על המבקש חומרה כלשהי, וגם מטעם זה אין עניינו מצדיק ליבון בפני ערכאה נוספת.

אשר על כן, הבקשה נדחית.