רע"פ 6737/10 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

בפנינו בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 6375-06-10 (כבוד השופטים ש' ברלינר – סגן נשיא, י' גריל – סגן נשיא

ו- ב' בר-זיו ) מיום 5.9.2010 בו התקבל ערעורה של המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום בקריות בת"פ 19418-06-09 (כבוד השופט ד"ר מ' ארגמן – סגן נשיא ).

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); עבירה של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק; עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק; וכן עבירה של תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 381 לחוק. במועד הרלבנטי לכתב האישום היה המבקש עציר בבית המעצר קישון. ביום 25.1.2007 קרא המבקש לסוהר דודו אלקריף להגיע לתאו. אלקריף השיב לו כי הוא עסוק ובתגובה העליבו המבקש. לאחר מכן, כאשר הוצא המבקש לחצר הטיולים, הוא איים על אלקריף ועל סוהר נוסף בשם סאפי מסעוד וכן תקף את שני הסוהרים בכך שדחפם, בעט בהם והיכה בהם מכות אגרוף.

ביום 5.5.2010 החליט בית משפט השלום, לאור האמור בחוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה בעניינו של המבקש ובה נכתב, בין היתר, כי הוא לא היה בר-עונשין במועד ביצוע העבירות המיוחסות לו, להפסיק את ההליכים בעניינו בהתאם לסעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. עוד קבע בית משפט השלום כי לא מצא לנכון לתת צו אשפוז שיפוטי וזאת כיוון שהמבקש היה מאושפז מרצונו באותה העת.

על החלטתו של בית משפט השלום הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי אשר קיבל את הערעור ונתן צו אשפוז בנוגע למבקש בבית החולים מזרע, החל מיום 19.9.2010 בהתאם לסמכותו לפי סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991. בית המשפט עמד על כך שסמכות בית המשפט לתת צו אשפוז כפוי לאחר הפסקת ההליך הפלילי היא סמכות שבשיקול דעת אך בניגוד לבית משפט השלום קבע כי במקרה זה יש לתת צו אשפוז. בית המשפט קבע כי העובדה כי המבקש היה מאושפז מרצונו אינה מונעת בהכרח הוצאת צו אשפוז שיפוטי וזאת לאור ההבדלים הקיימים בין אשפוז רצוני ואשפוז אזרחי לבין אשפוז במסלול הפלילי. בנסיבות מקרה זה קבע בית המשפט כי יש להורות על מתן צו אשפוז וזאת לצורך הגנה על הציבור מפני המבקש ולאור המלצת חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בענייננו.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען המבקש שתי טענות מרכזיות. הראשונה, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על אשפוזו מבלי לבקש תחילה חוות דעת פסיכיאטרית עדכנית בעניינו. שנית, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שנתן משקל רב יותר לשיקולים של ענישה והרתעה על פני שיקולים של הצורך הרפואי באשפוז הפסיכיאטרי. בהקשר זה טוען המבקש כי למעשה קביעתו של בית המשפט המחוזי הופכת את בית המשפט לחותמת גומי אשר מאשרת כל המלצה של הפסיכיאטר המחוזי.

המשיבה, בתגובתה, נתנה את הסכמתה לכך שהדיון בעניינו של המבקש יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך קבלת חוות דעת פסיכיאטרית עדכנית בעניינו. יחד עם זאת, המשיבה התנגדה למתן רשות ערעור מהטעמים האחרים שהובאו בבקשה.

המבקש הגיש תגובה לתגובת המדינה בה חזר על טענותיו המופיעות בבקשה והוסיף וטען כי יש לקבל את בקשתו ולדון בערעור וכי אין זה מספק, בנסיבות מקרה זה, להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך קבלת חוות דעת עדכניות בעניינו.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה, בתגובת המבקש לתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי כפי שיפורט להלן.

בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.

יחד עם זאת, ראוי היה כי צו האשפוז הפלילי היה ניתן לאחר קבלת חוות דעת רפואית עדכנית בעניינו של המבקש. לפיכך, ולאור הסכמת המשיבה, התיק יחזור לבית המשפט המחוזי לצורך קבלת חוות דעת פסיכיאטרית עדכנית בעניינו.

יתר טענותיו של המבקש אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. בית המשפט המחוזי לא קבע הלכה חדשה ובוודאי שלא ניתן ללמוד מקביעותיו כי בית המשפט הפך ל"חותמת גומי" על המלצותיו של הפסיכיאטר המחוזי. קביעתו של בית המשפט לפיה העובדה כי המבקש התאשפז מרצונו אינה מונעת מתן צו אשפוז כפוי מבוססת ומנומקת ולא מצאתי מקום להתערב בה, כמו גם במסקנתו כי במקרה שלפנינו, ובכפוף לאמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית העדכנית, יש מקום לתת צו אשפוז שיפוטי לצורך שמירה על שלום הציבור.

סוף דבר, התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי בחיפה אשר יזמין חוות דעת פסיכיאטרית עדכנית בעניינו של המבקש ולאחר מכן יחליט, בהתאם לשיקולים אשר התווה בפסק דינו נשוא בקשה זו, האם יש לתת צו אשפוז בעניינו.

ההחלטה מיום 15.9.2010, בנוגע לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.9.2010, בדבר אשפוזו של המבקש בבית חולים מזרע תעמוד בתוקפה עד מתן פסק דין חדש בעניינו של המבקש בהתאם לאמור בהחלטה זו.